חיי נישואים

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.

חיי נישואים הוא רומן מאת דוד פוגל שיצא לאור לראשונה בשנים 1929 - 1930. הרומן מתאר חיי נישואים ואהבה המבוססים על קשר סדו־מזוכיסטי בין בעל יהודי לאשתו הנוצרייה בעיר וינה בשנות העשרים.


  • "החדר הלך ונתמלא בוקר מזוכך של אחד ימי האביב הראשונים."
  • "אסונו ואושרו של כל אדם גלומים בו עצמו, ואינם באים מן החוץ."
  • "חמשת חושים פקוחים במצב ידוע דיים לו לאדם לגמרי וכל העולם כולו שלו הוא."
  • "היום הלך והחשיך; השמים היו קודרים ורוח סתיו צונן נתחבט ברחובות."
  • "בחוץ התבצר כבר ערב גמור. להבי הפנסים הבליחו ברוח, שנתגברה בינתיים."
  • "אחות מסורבלת, שפניה מפיקים טוב לב, נטלה מידו את מרטין, לאחר שנרשמו בלשכת בית־החולים."
  • "נתחרט על שהביאו לכאן, לפי שהתינוק היה דווקא מתנמנם כל אותו זמן במנוחה, כאילו לא היה חסר כלום."
  • "מקץ רגעים מספר התחיל מרחיק עצמו לאט, בצעדים נגררים, יגעים, אלא שנמלך מהרה וחזר על עקבותיו."
  • " החליט תוך כדי רגע – בשביל השמיכה יקנה עיתון חדש, נקי, ולא עיתון ממורטט זה, שמתגולל על הקרקע."
  • " קיפל אותה לצרור קטן וטילטלה עכשיו ביד, לא תחת בית שחיו כמו קודם. שירך דרכו בעצלתיים, עבר על פני הספסל שישב עליו לפני רגע."
  • "לא הרחיק לרוץ כך. פתאום עמד תחתיו, כאילו הכיר בחוסר התכלית שבמרוצתו. הביט על סביבותיו וראה, כי מצוי הוא בדיוק ליד אותו ספסל אשר ישב עליו קודם."
  • "אהב רחובותיה הנפתלים והקפריזיים, בנייני הפאר שלה הגאים־ענווים, גניה וגינותיה רוויי העצבות המתוקה... אהב את תושביה קלי הדעת ועליזי החיים של עיר זו ואת רננתה הקלילה והרפרפנית, הספוגה בה."
  • "זמן מה פסע בחדר מתוך מין קוצר־רוח, שנתגבר בו והלך, ולבסוף יצא אל הרחוב. קרבו דמדומי ערב. לשלג של אתמול שוב לא היה זכר. המרצפת טחובה הייתה; שלטה צינה נוקבת, ורוח חרשה באוויר, הרקידה זגוגיות לא קבועות כראוי ושלטי הפחים שעל גבי המחסנים. אלומת גשם הצליפה מזמן לזמן באלכסון על הפנים."

נאמר עליו[עריכה]

  • "פוגל תיאר בכתיבתו נושאים יוצאי דופן בנוף הספרות העברית בארץ ישראל של שנות העשרים והשלושים. מיניות פרוצה, גילוי עריות, ניהיליזם מוחלט ופריעת חוק במרחב אירופי הם רק כמה מהנושאים שבהם עוסקת יצירתו." ~ תמר סתר

ראו גם[עריכה]