לדלג לתוכן

ספר האגסים הצהובים

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.

ספר האגסים הצהובים הוא ספר מאת פנחס שדה המשלב קטעי עלילה עם דברי הגות ושירה. הספר יצא לאור ב־1985.


  • "איזה אושר עצוב וקסום היה בכל זה."
  • "מהו הזמן. זהו כאב שאין לו שם."
  • "על ים הצער הפלגתי בסירה קטנה."
  • "לחיות עמה חיים של רוגע וחמימות."
  • "בחצות ליל בחדרי נים־ולא־נים."
  • "הנני אחד מקוראיך הנאמנים."
  • "ישמעוני מתים ועתידים להיוולד."
  • "האלה מופיעה תמיד במסווה. זו דרך האלים."
  • "ואני שומע מוזיקה כי מוזיקה היא מה שנותר."
  • "היו לעצמכם האלוהים והבן, האם והבית והמולדת."
  • "בארצות רחוקות כמו כאן יורד עכשיו לילה."
  • "רק אני יודע את בדידותו, כי אני ציירתי אותו."
  • "הזמן והמהירות, כפי שאולי יודע הנך, הם שני פנים של אותו דבר עצמו."
  • "מה צריכה הייתה להיות בלהתו של אדם למצוא עצמו לפתע מחוץ לשערי גן העדן."
  • "לפי מראה השמים ניכר היה כי אין זאת אלא שעדיין עלות השחר רחוקה."
  • "מבעד לחלון הגבוה של חדרי נשקף נוף לילי של מרחבים, וכוכבים ושלווה גדולה."
  • "הועיד לו נסיעה זו כדי שימצא, במקום כה בלתי צפוי ובלי אשר קיווה לכך, את האושר של חייו."
  • "אילו הייתי מספיק לפנות אליה היה נוצר בינינו קשר, ואולם היא כבר נעלמה."
  • "הבינותי כי עם מוצרט האמת... את טעם לענת המוות במינואט ענוג, באדג'יו חגיגי."