ספר האלף-בית

ספר האלף-בית הוא לקסיקון אישי מאת דן צלקה המעלה זיכרונות של אירועים ודמויות מחייו. הספר יצא לאור ב־2003.

---

• "כי מה חשוב יותר מאדם או מחפץ החיים בחצי־אפלה שבין זיכרון ודמיון?"
• "מעולם לא רשמתי שום דבר אוטוביוגרפי, פרט לכמה משפטים בנסיעות, ולרעיונות לכתיבה שנולדו במהלך טיולים – מאלה שיש להם נטייה להישכח כשמתחלף משהו באוויר, באור או באווירה. עכשיו, כשאני כותב את האלף-בית, אני מצטער שלא רשמתי דבר."
• "אני מתיישב על ספסל ליד הירקון. הנחל נראה רדוד למדי, הגדות מטופחות. האם אצליח לרשום כמה קטעים הדומים לאלה של המוראליסטים? על ספרות, פוליטיקה, סגנון, מין?"
• "לפעמים, בגן־חיות או ברחוב, אני נתקל במבטו של בעל־חיים, מבט שיש לו איזו משמעות, איזה מסר."
• "לא נהגתי לקחת מתנות מציירים, בהיותי אדם בעל עקרונות, אבל יש גבול למידות הנעלות."
• "הארוס הפריזאי היה כולו קסם וחן, נשיקה וחיבוק ברחוב, סגנון, האפשרות להשלים עם הסתירות שבמושג האהבה בלי לוותר עליו."
• "הספות והכורסאות היו תפוסות והוא נחת על שטיח עבה ליד כר־עור גדול שעליו ישבה צעירה יפת רגליים ששמה היה בּוֹזֶ'נָה. היא משכה את החצאית, שעל שוליה התיישב. מתחת לחצאית הייתה בוז'נה עירומה לגמרי."
• "יש לפעמים הגדרות מדהימות בדיוקן. שנאת חינם, מונח שהומצא על־ידי חכמי בבל, מאפיין צביון של תכונה זו בעמנו, שנקראה אצל היוונים שנאה לא־מוצדקת. הרומאים הכירו את השנאה הזאת של היוונים, הנולדת ממאבק על תהילה, וקראו לה החולשה היוונית."

ראו גם

• אלף לבבות