לדלג לתוכן

עד עולם אחכה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
"לעולם לא תוותר על זכותה לחיות את חייה כפי שהיא מבינה."

עד עולם אחכה הוא רומן מאת דוד שיץ על יחסים בין בני זוג על רקע ישראל בתחילת שנות השמונים. הספר יצא לאור ב־1987.


  • "מה איתך, סנטה בו ברוך."
  • "תחושת החום והכרת התודה מתעצמים."
  • "איזו התרגשות שמעולם לא חשה קודם."
  • "לתמוך בה קצת יותר. לקבלה כמו שהיא."
  • "לאהוב ולהרחיב בכך את תחומי עולמה."
  • "געגועים למחוז הנעלם אליו ביקשה להגיע."
  • "מהלכים היו בעיר החשוכה ברחובות המוכרים להם."
  • "העיתונים הטריים של יום שישי היו מונחים בערימה לידה."
  • "לעולם לא תוותר על זכותה לחיות את חייה כפי שהיא מבינה."
  • "כמה שנים חלפו מאז? שלוש. יותר מאלף ימים, וזה היה כמו אתמול."
  • "כשעיין בכתוב, בוחן בחטף את התמונה המוצמדת שלא ראה קודם לכן, נוכח לדעת שהיא הוסיפה את שם בתוליה לשמו. רק אז שב והתבונן בצילום ביתר שימת לב, בוחן מקרוב את הפנים המוכרים כל כך, את השיער הנחצה בפסוקת רשלנית, את המצח הגבוה שהיה מוצף אור בהיר, את השפתיים המלאות המשוכות בחיוך דק, כמעט לא מורגש שמעין ידיעה חדשה טמונה בו."

נאמר עליו[עריכה]

  • "קיים דמיון מעניין בין ספרו של דוד שיץ, 'העשב והחול' (1978) לבין הנובלה של עמוס עוז, 'הר העצה הרעה' (1976). בשתי היצירות מוצגת האמא כדמות בוגדנית, זנותית, המונעת על ידי יצריה, ואינה מתחשבת כלל במוסר היהודי־נוצרי המקובל."