עוזי וייל

עוזי וייל, 2009

עוזי וייל (נולד ב־1964) הוא סופר ועיתונאי ישראלי.

אמירותיו

• "אני יכול להיות לבד בחדר ולהיות מאושר. זה הופך אותי לאדם קצת בודד."
• "רוצה לצבור זיכרונות חדשים, זו המשימה של חיי. אני חושב שעשיתי מספיק עבודה על הזיכרונות הישנים, עכשיו אני רוצה זיכרונות חדשים."
• "פייסבוק דורש סוג אחר של כתיבה, כיוון שאתה כותב מהיום להיום והאמירה צריכה להיות קצרה וממצה, כאילו אתה יורה והולך. זה עובד אם הצורה מתאימה למה שאני כותב, ובמקרה של הפייסבוק זה כך. כתיבה ספרותית או כתיבה לסדרת טלוויזיה מעניקה הנאה אחרת כי אתה חודר לעומק ושואל את עצמך שאלות."
• "האינטרנט לוחץ מאחורה, דוחק בגב העיתונות, והדברים המעניינים יותר יהיו באינטרנט."

ביום שבו ירו בראש הממשלה (1991)

דף ציטוטים מורחב – ביום שבו ירו בראש הממשלה

• "הלילות המתוקים איתה יישרו את גבו, עשו אותו שמח ובטוח בעצמו, ושלחו אותו יום אחר יום לעבודה, כדי שיוכל לחזור אליה בלילה ולפרוק אצלה את כל האהבה שהצטברה אצלו במשך היום."
• "הייתה משתוקקת כל היום לרגע שבו תוכל לפתות אותו, ולראות את המבט הזה עולה בעיניו, המבט שאומר, אלוהים, את כל־כך יפה שאני לא יכול לדבר, המבט שאומר, לא הייתה יכולה להיות לי אחרת אף פעם."

אושר (2011)

• "כל הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על חיינו הם אשליה. במקרה הטוב, אנחנו מצליחים לספר אותה למישהו אחר."
• "ואני יודע שהרגע הזה ייעלם עוד מעט... רגעים כאלה, נעלמים, זה בסדר, בשביל זה הם שם, זה מה שעושה אותם כל כך נדירים, אבל בכל זאת הייתי רוצה לזכור."

חמישה חלומות (2013)

• "אומרים שהכול הווה, אבל זה לא נכון. מי חי באמת בהווה?"
• "נרקומנים של אהבה, הוא חושב לעצמו, זה מה שאנחנו. אבל מה זה משנה? תיהנה מזה, זה כאן."
• "לכל מקום הם הולכים ביחד. נעמה ראתה אותם פעם בקניון עזריאלי. מחזיקים ידיים, קונים דברים שיש בקניון עזריאלי, מנסים למצוא מונית למטה, בתחנת המוניות, ומחכים לשווא, כאשר מישהו שבא אחריהם מקבל את המונית שלהם. היא הביטה בהם מרחוק, מתוך הקניון, ליבה מוצף באושר, והיא חשבה, יש להם עוד כל כך הרבה ללמוד, למשל שתחנת המוניות הזו היא הגרועה ביותר בתבל. אבל הם ילמדו."