עמר בר-לב
עמר בר-לב (נולד ב־2 באוקטובר 1953), היה השר לביטחון פנים וחבר הכנסת מטעם מפלגת "העבודה", אלוף משנה במילואים, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל.
כללי
[עריכה]- "לא הייתה לי בעיה איתו, אבל בדיעבד אני מבין שכנראה הסתכלו עליו מכל הכיוונים." ~ בתשובה לשאלה האם השם בר-לב הוא קיטבג כבד. מתוך הכתבה "לא היה לי הון ולא יהיה לי הון בזמן הקרוב" מאת ליאת רון, גלובס, 23 ביולי 2009 (מקור)
- "ההתכתשות הפומבית מול האמריקאים היא בלתי אחראית ומזיקה לביטחונה, למעמדה הבינלאומי של ישראל וליחסים עם האמריקאים." ~ על התבטאותו של משה יעלון (מתי טוכפלד, יעלון מתנצל: לא התכוונתי לפגוע בקרי, באתר ישראל היום, 14 בינואר 2014)
- "פולארד יושב כ־28 שנים בכלא. תסתכל אתה אדוני הנשיא 28 שנים אחורה ותראה כמה העולם השתנה ופולארד עדיין בכלא. הוא לא מהווה סכנה לארצות הברית. רבים מבכירי הממשלה הביעו את התמיכה בשחרורו. להחזיק באדם חולה ומבוגר ממדינה ידידותית לא מחזק אף ארגון ואף נשיא, גם לא את נשיא ארצות הברית. בסירובך לתת חנינה אתה ממשיך להשמיע ניגון ישן בגרמופון. למעלה ממאה חברי כנסת קוראים לשחרורו. כמי שמכיר את הפוליטיקה הישראלית אתה יודע כמה זה נדיר ומה זה אומר על חשיבות הנושא לציבור הישראלי." ~ בדיון בכנסת קורא לשחרורו של פולארד (אריק בנדר, הכנסת לאובמה: "הגיעה העת לשחרר את יונתן פולארד", באתר nrg, 25 בדצמבר 2013)
- "בעיניי היי טק זה ציונות של היום. ליזום, ליצור יש מאין, להכניס כסף למדינה ולייצר מקומות עבודה. מעבר לעשייה לביתי תמיד עשיתי משהו נוסף למען החברה." ~ בוועידת מעורבים 2013 (לילך ויסמן, שקדי: "צריכה להיות פרופורציה בין שכר מנהלים לעובדים", באתר גלובס, 20 בדצמבר 2013)
- "הבעיה היא שהמנהיגים ב־20 - 30 שנים האחרונות שמו יעדים כלכלים לנגד עיניהם ולא יעדים חינוכיים וערכיים." (לילך ויסמן, שקדי: "צריכה להיות פרופורציה בין שכר מנהלים לעובדים", באתר גלובס, 20 בדצמבר 2013)
- "מה שאני יכול להגיד זה שממשלת ישראל שמה בעדיפות משנית, אם לא פחות מזה, את הפריפריה - גם מבחינת הקשב של הממשלה לתושבים. הדוגמה הכי דרמטית, זו הפנייה של התושבים לפני שנה ומעלה לבג"ץ כדי שיכריח את המדינה למגן את בתי הספר. זה פשוט לא יעלה על הדעת! הממשלה הזו פשוט לא קשובה! היא לא עושה שום דבר! כאשר המצב שקט הם אומרים 'המצב מעולם לא היה טוב יותר!' אבל כאשר נופלים טילים הם מתלהמים ונותנים פתרונות! לו אני בתפקיד של מקבל החלטות צריך לעשות שלושה דברים: א. ברגע שעפים טילים צריך לתת לצה"ל לפעול באופן מחושב ביותר; ב. כל הזמן לעשות דברים קטנים ודברים גדולים, וכל הזמן להעלות את הנושא של עוטף עזה והאזור לסדר העדיפויות הגבוה ביותר, ולא להיזכר בהם רק כאשר עפים טילים; ג. צריך לנסות לפתור את הבעיה ולנסות לדבר עם האויבים שלנו! בסופו של דבר הסדרים עושים עם אויבים – לא עם חברים! וכאשר הממשלה שומטת את השטיח מתחת לאש"ף! אני אומר במקביל – להיכנס בהם מצד אחד, ומצד שני לנסות ולמצוא כל דרך אפשרית לדו שיח. והדבר השלישי שלא הזכרנו כאן הוא העניין המדיני – מדינת ישראל, היכולת שלה והגיבוי שלה לצאת למבצע צבאי רחב היקף הוא הרבה יותר נמוך מאשר היה בתקופתו של אולמרט." (עמר בר-לב בתכנית הבוקר ערוץ 2, בערוץ היוטיוב של בר-לב, 12 בנובמבר 2012)
- "אני בעד שאנשים טובים יכנסו לפוליטיקה, זה לא דבר רע או מלוכלך, זה דבר קשה. כמו שבכל דבר אתה יכול למצוא את עצמך סוטה מהדרך הנכונה אז כמובן גם בפוליטיקה זה יכול לקרות. אם אני מסתכל על מאגר המדריכים של 'אחרי' בשנים האחרונות, אני חושב שאם חלקם בשלב כזה או אחר בחיים שלהם יחליטו להשתלב בפוליטיקה זה יעשה רק טוב למדינת ישראל. אני מניח שאנשים אומרים אותו דבר עליי. להגיד לך שזה שטות? לא, זה לא שטות, עובדה שזה מה שאני חושב על חבר'ה אחרים ב'אחרי'." ~ מתוך הכתבה "עומר בר לב: פוליטיקה היא לא דבר רע" מאת אחיקם משה דוד, "מעריב", 11 במאי 2011 (מקור)
- ""צר לי כי מספר חברי כנסת מהימין עלו להר (זה כמובן בסדר) ומצאו לנכון לשיר דווקא שם את המנון המדינה. לא שזה אסור בחוק, אך רק מי שחסר ביטחון בכך שירושלים היא בירת ישראל, יראה לנכון דווקא ביום רגיש זה לעשות מעשה שעלול גם להתדרדר לעימות דתי".
נושאי בטחון
[עריכה]- "בימים הראשונים למלחמת לבנון השנייה חשבתי שטיפול כירורגי ביעדים בתקיפה מהאוויר הוא נכון, אבל ביום השביעי למלחמה, כשראיתי את מפת אזורי השיגור מלבנון לארץ, הבנתי שזו שטות מוחלטת. הבנתי שאנחנו חייבים להיכנס בכניסה מסיבית. לרמטכ"ל זה קרה אחרי עשרה ימים. ביום כיפור הייתה קונספציה שהתמוטטה בצורה נוראה, ולקח לדדו 24 שעות להבין שהמציאות אחרת, וכן, לשאלתך, אבא היה אז שותף לתובנה הזאת." ~ מתוך הכתבה "לא היה לי הון ולא יהיה לי הון בזמן הקרוב" מאת ליאת רון, גלובס, 23 ביולי 2009 (מקור)
- "הפתרון המלא זה התמודדות גם כשאנחנו תחת אש, אבל בעיקר גם כשאנחנו לא תחת אש - בעיקר כאשר אנחנו מרגישים בטוחים ויש קצת שקט, ולא כמו ממשלת נתניהו שהכריזה שהיו הארבע שנים הכי שקטות, והנה רק כאשר הסכין על הצוואר, נזכרים לעשות משהו! כל הארבע שנים האלו לא עשו שום דבר!" ~ על רקע מבצע מבצע עמוד ענן (ערוץ הכנסת – עומר ברלב והפתרון להסלמה בדרום, 12.11.12)
כשר לביטחון פנים
[עריכה]- "בכל חקירה, נניח של פוליטיקאי, המשטרה חייבת לפנות לייעוץ משפטי, רק אם יש אישור אז פונים לשופט מחוזי שיוציא אישור מעקב. אין דבר כזה שהיה מעקב אחרי אזרחים." (מקור)
- "לאחר בירור, אין פרקטיקה של האזנות סתר, או חדירה למכשירים, בידי משטרת ישראל ללא אישור שופט. יחד עם זאת בכוונתי לוודא כי לא מתבצע שום עיגול פינות בנושא NSO וכי כל דבר נבדק ומאושר על ידי שופט ברחל ביתך הקטנה." ~ בדף הטוויטר (מקור)
- "אנחנו לא נשקוט עד שהפושע והטרוריסט הזה יגיע לכלא ויישפט בכל חומרת הדין." ~ על המחבל שחוסל ומת בזירת פיגוע הטרור בבאר שבע, בלוויית הנרצחת בפיגוע, דוריס יחבס; מרץ 2022 ~ (מקור)
- "התחלתי לאלתר ובכלל לא שמתי לב למה שאמרתי בקטע של המחבל הנרצח שיובא לדין וכל היתר היסטוריה." ~ מרץ 2022 (מקור)
- "המשטרה פעלה בתבונה ובגמישות רבה בסיטואציה הרגישה הזאת. בחודש האחרון לא היו נרצחים, בחודש שלפניו היו פיגועים קשים." ~ על חודש הרמדאן, בראיון לרשת ב' מספר ימים לאחר פיגוע הירי באריאל (מקור)
- "ברק שרעבי נהרג אי שם עמוק בשטח סוריה." ~ על לוחם סיירת מטכ"ל שנהרג בפעילות חשאית בשנת 1984 שחל עליה צו איסור פרסום. בראיון לרשת ב', מאי 2022 (מקור)
סיירת מטכ"ל
[עריכה]- "מיד עם הגעתי ליחידה – היא סיירת מטכ"ל – קיבלתי כנשק אישי רובה רוסי מסוג AK, מתוצרת קלצ'ניקוב. נשק זה ליווה אותי כחייל במהלך מסלול האימונים ולאחר מכן במלחמת יום הכיפורים. לאחר המלחמה יצאתי לקורס קצינים, ועם סיומו כמפקד צוות צעיר ביחידה קיבלתי רובה M16 קצר, מהראשנים שקיבל צה"ל לאחר המלחמה. רובי ה־M16 הראשונים הגיעו עם רצועת נשיאה שהתאימה לצבא האמריקאי אך לא לנו. כדי להפוך את הרובה לכלי לוחמה, חיברתי אזיקון לבן בין הרצועה האמריקאית לבין קנה ה־M16. אזיקון זה המחובר לקצה הנשק האישי שלי ליווה אותי באותם ימים במבצעים הרבים עליהם פיקדתי מעבר לגבול, בכיבוש החרמון הסורי, בלחימה נגד מחבלים, במבצע אנטבה ועד שנים מאוחר יותר בעת פתיחת צירים בבקעת הירדן ובמרדפים כשהייתי מפקד חטיבה. במידה רבה אזיקון זה, המחובר לקצה הרובה, הוא הפריט שאולי אפיין אותי מכל כלוחם וכמפקד ואזק אותי במשך כל שירותי הצבאי לנשק האישי שלי שלא מש מצווארי." ~ מתוך הכתבה "איזה פריט צה"לי היה הכי משמעותי עבורכם?", "במחנה", 26 בספטמבר 2011 (מקור)
- "קיבלתי צל”ש רמטכ”ל, עם כל היחידה, בטקס החלפת הפיקוד. יש לי תעודה. סיפורים תמיד יש. מי שאין עליו סיפורים צריך להיות מוטרד. עם העובדות אי אפשר להתווכח. הייתי הראשון שפיקד על היחידה הזאת במשך שלוש שנים, אחרי אברהם ארנן, שהקים אותה. כל היתר לפני, עשו זאת לא יותר משנתיים. לא נתנו לי את השנה השלישית כדי שאשתפר. חשבו שאני ראוי ושבאותו המועד, זה הדבר הנכון ביותר לעשות." ~ מתוך הכתבה "כשהתעוררו הפנתרים השחורים גולדה לא תפסה. אותו דבר קרה עם ביבי והמחאה החברתית" מאת שי פוגלמן, "הארץ", 14 בנובמבר 2012 (מקור)
- "בוגי לא ממש היה ביחידה. הוא הגיע בתור סגן והיה מפקד. הוא לא מהגרעין שצמח שם." ~ על משה יעלון, מתוך הכתבה "כשהתעוררו הפנתרים השחורים גולדה לא תפסה. אותו דבר קרה עם ביבי והמחאה החברתית" מאת שי פוגלמן, "הארץ", 14 בנובמבר 2012 (מקור)
- "כמה שנים קדימה ואני כבר קצין צעיר ומפקד צוות בסיירת מטכ"ל, ורבין ראש ממשלת ישראל. שנינו צעירים ביחס למעמד ולתפקיד. זו היתה תקופה של פיגועי מיקוח ומבצעים חשאיים בעורף האויב. כל מבצע כזה נדרש לאישור אישי של ראש הממשלה. רבין, שנכנס לנעליהם של מנהיגי מפא"י המיתולוגיים, האמין שהמפקד העליון צריך לשבת בבור המטכ"ל כאשר מתרחשים המבצעים החשאיים של צה"ל. לעתים, בטרם היציאה למבצע, היה מגיע לראות את הלוחמים וללחוץ את ידנו, והיה מופיע לעתים גם בתחקירים שלאחר מכן. רבין לא היה איש של דיבורים אך ברגעים אלה, כשמבטינו היו מצטלבים וכשהיה מניח את ידו על כתפי, ראיתי בעיניו את ההערכה ואת שותפות הגורל, והרגשתי גאה על היותי דור שני לאנשי הביטחון הנושאים בנטל." ~ מתוך ההספד "לזכר רבין" שכתב בר-לב לזכר יצחק רבין, 4 בנובמבר 2012 (מקור)
- "בפעם הבאה שהצטלבו דרכנו כבר הייתי מפקד היחידה ורבין היה שר ביטחון. ימי שישי רבים העברנו יחד כאשר אני מציג מבצעים לאישורו. כמפקד יחידה תמיד דחפתי לביצוע ורבין, רגוע ושקט, היה שואל את כל השאלות הנכונות. לעתים זיהה נקודות טקטיות בעייתיות שגם הדרגים תחתיו פספסו, העלה את השאלות המדויקות ביותר ולאחר ביצוע המשימה גם היה דורש דין וחשבון. ידעתי שכישלון במשימה יכול להביא לתוצאות הרות אסון ולאובדן חיים, והעובדה שרבין המנוסה והשקול הוא זה שלקח את האחריות בסופו של דבר לאישור המשימה או לבלימתה הקנתה לי שקט כמפקד. באותם רגעים הרגשתי עד כמה כבד המשקל על כתפיו ועם איזה לחץ עצום הוא מתמודד." ~ מתוך ההספד "לזכר רבין" שכתב בר-לב לזכר יצחק רבין, 4 בנובמבר 2012 (מקור)
על עצמו
[עריכה]- "מה שאפיין אותי כל חיי זה שאנשים סמכו עלי. מאמינים בי. אני יודע להתוות דרך. בצבא אנשים הלכו אחרי בעיניים עצומות. בהייטק, במיזם חברתי שהקמתי. רוב הציבור במרכז יצביע למי שמסוגל לתת לו תחושת ביטחון." ~ ראיון למעריב, 26 ביוני 2017
- "כשהקמתי את תנועת 'אחרי', לצמצום הפערים בחברה, הבאתי אלפי צעירים מהפריפריה. הם טוענים עד היום שזה שינה להם את אופן המחשבה לגבי מדינת ישראל. הם סמכו עלי." ~ ראיון למעריב, 26 ביוני 2017
נאמר עליו
[עריכה]- "במלחמת יום כיפור לחם בר-לב כחייל בסדיר בגזרה הדרומית, כאשר אביו, שכבר היה שר התעשייה והמסחר, התבקש לקבל על עצמו את הפיקוד עליה בעקבות תפקודו הלקוי של האלוף שמואל גונן (גורודיש) וחוסר השליטה של מפקדי האוגדות. 'הוא אמר שחזר לצבא כי היו צריכים אותו', אומר בר-לב. רוחשי טובה היו אומרים לו, 'ד"ש מעמר, ראיתי אותו פה ושם', והוא ביקש לא למסור לו ד"שים, כי פחד שאם יקרה לי משהו הם ייפסקו מעצמם. הוא רצה ניתוק מוחלט, כי ידע מה חלילה עלול לקרות. מה שקרה לבן הדוד רפי בר-לב, שהיה מפקד פלוגת הסיור באוגדה של אריק שרון ונהרג בליל חציית סואץ'. מיד אחרי המלחמה הודיעו יוני נתניהו ועמירם לוין לבר-לב שהוא יוצא לקורס קצינים, ובלית ברירה, אחרי שסירב תחת פיקודו של אהוד ברק, הוא הלך. אחרי שנתיים בקבע השתחרר ויצא לטיול גדול בדרום אמריקה, וכשחזר התחיל ללמוד גיאולוגיה ומדעי כדור הארץ, והוסמך כאגרונום. 'כשסיימתי את התואר התחתנתי בפעם הראשונה, וירדתי לעבוד בתחנה ניסיונית בערבה, ותוך כדי התחלתי את המאסטר בקרקע ובמים'." ~ מתוך הכתבה "לא היה לי הון ולא יהיה לי הון בזמן הקרוב" מאת ליאת רון, גלובס, 23 ביולי 2009 (מקור)
- "הוא התקבל לעבודה במרכז למחקר אסטרטגי בראשות אהרון יריב, ואז, כמו הרבה פעמים בהמשך, ביקשו ממנו לחזור ליחידה, לשירות קבע של כמה חודשים, לפעילות מבצעית חסויה, וכמו בכל פעם, נשאר קצת יותר, ונמלט לפני שהתמכר. במהלך שנותיו ביחידה השתתף בין היתר במבצע יונתן באנטבה, בפריצה למלון סבוי ובחילוץ נוסעי קו 300. ב־1984 מצא את עצמו מועמד לפיקוד על הסיירת. אז גם התגרש מאשתו הראשונה והתחיל לצאת עם תמי, אם שלושת ילדיו. את החופה העמידו בני הזוג רק אחרי שלוש שנות פיקוד על היחידה, שבמהלכן עוטרה הסיירת." ~ מתוך הכתבה "לא היה לי הון ולא יהיה לי הון בזמן הקרוב" מאת ליאת רון, גלובס, 23 ביולי 2009 (מקור)
- "עזוב את הסיירת ואת מה שהיה שם. עמר הוא אחד מבניה הטובים והמובחרים של הארץ. הלוואי וכל הנכנסים לפוליטיקה יהיה בעלי ערכים כמותו." ~ שמעון בטאט על בר-לב, מתוך הכתבה "כשהתעוררו הפנתרים השחורים גולדה לא תפסה. אותו דבר קרה עם ביבי והמחאה החברתית" מאת שי פוגלמן, "הארץ", 14 בנובמבר 2012 (מקור)
