פנג הלבן

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

פנג הלבן (באנגלית: White Fang) הוא ספר הרפתקאות מאת ג'ק לונדון, המספר על קורותיו של כלב־זאב. הספר, שראה אור ב־1906 עובד למספר סרטי קולנוע.

מתוך הספר[עריכה]

  • "זאבים מורעבים נעשים מסוכנים מאד."
  • "זאב שיודע לעמוד בין הכלבים בשעת האכלה, יש לו נסיון."
  • חכם והחזק מנצח את חסר הנסיון והחלש."
  • "הוא למד לנהוג בזהירות ובאומץ, לסמוך על עצמו או להתרחק מסכנה."
  • "נהנה עד מאד מהציד ואפילו הפחד העביר בו צמרמורת של הנאה."
  • "לא בנקל וויתר פנג על מורשת היער ועל החופש."
  • "מלבד האומללות שבבדידות, קרו סביבו הרבה דברים מעניינים."
  • "בנהמות שלו נשמעו האיום, הרשעות, האכזריות והאימה."
  • "הוא רבץ מול האש ונרדם בבטחון השיעבוד המוחלט לאדם השליט."
  • "כזו הייתה הערבה – הערבה הצפונית, הפראית, קפואת הלב. אך היו חיים על פני האדמה, גאים ונחושים."
  • "הם היו גברים, חודרים לארץ השׁמָמה, הדממה והלעג. הַרפַּתקנים זעירים המסוּרים לְהרפַּתקה ענקית. מַציבים עצמם מול עוצמתוֹ של עולם נידָח כל כך, זר וחסַר דופֶק, כּמעמקֵי החלל החיצון."
  • "בבוקר הנרי הוא שהתעורר ראשון והוציא את חבֵרו מהמיטה. אור היום היה עדיין בּמרחק שלוש שעות, אף שהשעה היתה כבר שש. הנרי החל להכין ארוחת בוקר בַּחושך, וביל גילגל את השמיכות והֵכין את המזחֶלת לִרתימה."
  • "פנג הלבן התחזק, והפך כבד יותר ומוצק, בשעה שאופיו התפתח בכיוון שנקבע על ידי מורשתו והסביבה שבה חי. מורשתו היתה חומר־חיים שאפשר לדמות אותו לחימר. נכללו בה אפשרויות רבות, ואפשר היה לעצב אותה בצורות שונות. הסביבה שימשה כמעין תבנית לחימר, כגורם המעניק לו צורה מסוימת. וכך, לולא היה פנג הלבן מתקרב אל מדורות האדם, היתה ארץ־הפרא מעצבת אותו בדמות זאב אמיתי. אבל האלים סיפקו לו סביבה שונה, והוא עוצב בדמות כלב שהיה די זאבי, אבל בכל זאת כלב ולא זאב."
  • "הוא לא תפס את המוות במודע, אבל כמו כל חיה בטבע, היה יצר המוות טמון בו. זו הייתה הפגיעה הגדולה מכולן. תמציתו של הלא־נודע, סך כל איומיו – האסון הסופי, הבלתי ייאמן, שעלול לקרות לו. זה שעליו לא ידע דבר וממנו חשש יותר מכול."
  • מים לא היו חיים, אבל נעו. הם נראו מוצקים כאדמה, אבל היו חסרי כל מוצקות. הוא הסיק מכך שדברים אינם תמיד כפי שהם נראים. אימתו של הגור מפני הלא־נודע הייתה חוסר אמון מולד, שחוזק עכשיו בניסיון. מכאן והלאה, בכל הקשור לטבע הדברים, לא יסמוך על מראיתם. הוא יהיה חייב ללמוד את מהותו של דבר לפני שיוכל לתת בו אמון."
  • "מטרת החיים הייתה בשר. החיים עצמם הם בשר. החיים חיו על זה. היו טורפים ונטרפים. החוק היה כזה: אכול או היאכל. הוא לא ניסח את החוק בבהירות. לא קבע מושגים והירהר בהם. אפילו לא חשב על החוק. פשוט חי אותו מבלי לחשוב עליו בכלל."
  • "הגור מעולם לא ראה בן־אדם, אבל האינסטינקט הקשור לבני־אדם היה טמון בו. בדרכים מעורפלות זיהה את האדם כחיה שכבשה לה בלחימה עמדה של עליונות על כל החיות האחרות בטבע. לא רק דרך עיניו של הביט עכשיו הגור על בני האדם, אלא דרך עיניהם של כל אבותיו – עיניים שהסתובבו בחשכה סביב אינספור מדורות חורפיות, שהציצו ממרחק בטוח, מלב הסבך, על החיה הדו־רגלית המוזרה שהייתה אדון כל הדברים החיים."
  • "אף שלא הייתה די תבונה במוחו לתפיסה צלולה של רעיון כה מופשט כצדק, עדיין חש בדרכו את צדקתם של בני־האדם והכיר בהם את שהיו – קובעי החוק ואוכפי החוק. הוא גם העריך את העוצמה שבה אכפו את החוק. שלא כמו כל חיה אחרת שבה נתקל, לא נשכו ולא שרטו. הם אכפו את כוחם החי באמצעות דברים מתים. דברים מתים עשו כמצוותם. כך זינקו באוויר מקלות ואבנים כדברים חיים, מונהגים בידי היצורים המוזרים, ומנחילים נזקים קשים לכלבים."
  • "הוא צפה בחיות האדם באות, הולכות ונעות במחנה. פנג הלבן הביט על חיות האדם שלפניו בצורה המזכירה במעט את הדרך שבה מביטים בני־האדם באלים שהם יוצרים. הם היו יצורים נעלים, אלים לאמיתם. לפי הבנתו היו מחוללי ניסים, ממש כפי שנראו האלים לבני־האדם. הם היו יצורים אדנותיים, המחזיקים ביכולות לא ידועות ובלתי אפשריות. שליטים על החי ועל שאינו חי, אוכפים ציות על מה שנע, ומעניקים תנועה למה שאינו נע, וגורמים לחיים, חיים נושכים בצבע שמש, לצמוח מתוך אזוב מת ועצים. הם היו יוצרי האש! הם היו אלים!"
  • "המסירה הזו של עצמו, גוף ונפש, בידי חיות האדם לא התרחשה ביום אחד. הוא לא היה מסוגל לנטוש מהר כל כך את מורשתו הפראית ואת זיכרונות הערבה שלו. היו ימים שבהם זחל עד לקצה היער, נעמד והקשיב למשהו הקורא לו ממרחק."
  • "החודשים חלפו, מחזקים עוד ועוד את הברית בין הכלב לאדם. הייתה זו הברית העתיקה שכרת הזאב הראשון שהתקרב אל מדורת האדם. כמו כל הזאבים וכלבי הפרא שקדמו לו, למד פנג הלבן את מהות הברית הזו בעצמו. התנאים היו פשוטים. הוא ויתר על חירותו בעבור שייכות לאל בשר ודם. אוכל ואש, הגנה וחברה היו כמה מהדברים שקיבל מהאל. בתמורה שמר על רכוש האל, הגן על גופו, עבד בשבילו וציית לו."
  • "במצודת יוקון ראה פנג הלבן לראשונה את האדם הלבן. בהשוואה לאינדיאנים שהכיר, הם נראו כגזע אחר של יצורים, גזע של אלים עליונים."
  • "אצל היצורים הפשוטים יותר, טוב ורע הם דברים המובנים בקלות. הטוב הוא כל מה שמביא נוחות וסיפוק והימנעות מכאב, ולכן הוא נחשק. הרע מייצג את כל הדברים הנושאים בחובם אי נוחות, איום וכאב, והוא שנוא בהתאם."
  • "ביוטי סמית היה אכזרי כדרך הפחדנים. כמי שנהג להתכווץ ולהתרפס בעצמו, בפני מהלומות או מילים זועמות של גבר אחר, נקם את נקמתו ביצורים חלשים ממנו. כל היצורים החיים אוהבים עוצמה, וביוטי סמית לא היה יוצא מן הכלל. כיוון שנמנע ממנו להפגין כוח בין בני מינו, הטיל את עולו על יצורים נחותים, וכך נתן פורקן לחיים שפיעפעו בו."
  • "ראשו היה הדבר האחד שלו קינא יותר מכול. תמיד סלד מנגיעות בו. היה זה הפראי שבו, הפחד מפגיעה וממלכודת, שעורר בו את הדחף החרד להימנע ממגע. היה זה צו הטבע, שראשו חייב להיות חופשי תמיד."
  • "פנג הלבן בא ישירות מן הטבע, בו נכחדים החלשים במהירות, והגנה אינה מובטחת לשום יצור. באמו ובאביו לא הכירה החולשה את מקומה, וגם לא בדורות שקדמו להם. מבנה מפלדה וחיוניות הטבע הפראי היו ירושתו של פנג הלבן. הוא נאחז בחיים כל כולו, בגוף ובנפש, בלפיתה עקשנית שפעם הייתה מנת חלקם של כל היצורים."

נאמר עליו[עריכה]

  • "סיפורה של גורות עשוקה, של התעללות ושל נאמנות הזוכה לגמול ומספק הצצה לעולם של רעב ושל תשוקה, של חייתיות ושל אהבה." ~ נועה מנהיים
  • "סיפור נפלא על אהבה ועל כוחה של אהבה. ג'ק לונדון היה סוציאליסט וניהל מלחמות חברתיות רבות. לספר יש מימד אלגורי חזק המתייחס לסיפור האהבה הנפלא שבין פנג הלבן ובעליו. ספרים רבים נכתבו על כוחה הרב של האהבה, אך מעטים הספרים המרשימים כל כך בנוגע לאהבה בין בעל חיים ואדוניו." ~ זהר שביט

קישורים חיצוניים[עריכה]