פנחס שדה: היומנים

פנחס שדה: היומנים הוא ספר בעריכת אילת נגב ויהודה קורן המאגד יומנים שכתב פנחס שדה בין השנים 1954 ל־1994, הכוללים מחשבות על החיים וקטעים אוטוביוגרפיים. הספר יצא לאור ב־2013.

שנות החמישים

"האושר אינו אלא זיכרון של הסבל."
"לזמן אין שום מידה. יש רגע שהוא כשנה. יש שנה שהיא כרגע."
"אני זקוק להרבה חירות, לתמורות, לניסיון, לחיים, לסבל וליצירה."
"באנגליה הרגשתי גאולת הנפש... הייתי משוחרר מכל מה שאני שונא."
"אני מחבק ומנשק כל מקום בגופך. זכרי או שיכחי אותי במידה הנכונה."
"כדי לרחם באופן כללי יש להתאכזר באופן אישי. מי שגאל אישה אחת בגד בכל היתר."
"מגיעים ל'כוח' רק כשאין כוח יותר לשאת את ה'חולשה' כלומר את האימה, הערגה, הכושר לסבול."
"העיתון מבטא את הגישה הפוליטית לחיים... לנוס מן הנשמה, מהמאבק על הנשמה, כלומר, מן המשמעות של חייו."

שנות השישים

"יש לי מין רגש קירבה אליך שאין לי אל שום אדם אחר."
"הזמן אינו מטשטש, כי אם להיפך, מחייה אותך בליבי."
"הנני חי בגלות במלוא המשמעות. אין לי עוד עניין במקום ובזמן שאני חי."
"רציתי לכתוב פרוזה, כי באופן כזה ביכולתי לברוא לי עולם משלי, לאכלס בו דמויות ולחוק בו חוקים."

שנות השבעים

"ראיתי את פניי במראה כשהן מחייכות חיוך עצוב."
"את החיים יש לחיות במלואם לבל יישארו בבחינת מילה אחת."
"אחזה בי שמחה. התבוננתי דרך החלון אל השמים, ואמרתי תודה. ואז חשבתי פתאום על המוות."
"שרלוק הולמס נוצר וקיבל חיוניות מתוך הצורך בשליטה איזושהי במחשך הגדול והמסובך של עיר עצומה."

שנות השמונים

"הבושם שמזכיר לי תל־השומר. יודע עכשיו שהחיים בהשאלה."
"עלם ושתי נערות פוסעים לאט, נלחמים בכדורי שלג. אני מביט בחלון עליהם."

שנות התשעים

"הייתה לי הרגשה שיש משהו מגוחך בכך שאני מקבל פרס, כאילו הייתי ילד בכיתת בית־הספר."
"ירושלים כפי שהייתה, עיר קטנה ואינטימית, כמעט עיירה."
"החיים בניגוד האבסולוטי, כהוויה המוחלטת, המלאה, החיה, האלוהית."