ראובן נמדר

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ראובן נמדר (נולד ב־1964) הוא סופר ישראלי־אמריקאי הכותב בעברית. זוכה פרס ספיר לספרות.

חביב (1998)[עריכה]

  • "חביב צלע על רגלו הקצרה, גורר בקושי את הנעל הכבדה, מנתר עם כל צעד כמו ציפור מגושמת."
  • "בעוברם במחלקת הירקות האדימו הלחיים הירוקות של התפוחים החמוצים. השומים היבשים נבטו פתאום ותולעי חיים ירוקות ודקות התפתלו ופרצו אל מחוץ לקליפה הלבנה. מלפפונים זעו חרישית בארגזים."
  • סתיו מעביר אצבעות של רוח בשערו החום. החורף מנשק בפתיתים של שלג את קצה האף הסולד. האביב צובע שושנים בלחייו, הקיץ בפירות בשלים אותו מפנק. ושוב העגורים עפים דרומה, עמנואל מביט בם וצוחק."
  • "כי כאב ועונג ושמחה וצער הם תלותים בהכרה ואם אפשר היה לא להכיר עוד היה אפשר פשוט להיות: טעם, חם, זיעה... בלי לחוות תמיד דעה בלי לומר: אניאניאני כל הזמן."

הבית אשר נחרב (2013)[עריכה]

  • "כאילו השאיר שם משהו לא פתור, משהו שצריך היה להשלים ולסגור."
  • "משהו הציק לו כל הזמן, התנגד, ביעבע ורטט, בדומה למכסה של סיר שאינו יכול לכבוש את הרתיחה שמתחתיו."
  • "הוא שב ומיקד את עיניו בדפים שלפניו. האותיות התחברו מחדש למילים, והמילים למשפטים. הכול חזר להיות כשהיה, כמעט."
  • "הוא היה גאה ביכולתה של רוחו דקת ההבחנה לרחף בקלילות מעל ההוויה התרבותית על כל גילוייה, הגדולים והקטנים, ולזהות בהם מבנים נסתרים וזרימות כמוסות של משמעות. כל הקריירה שלו הייתה מבוססת על היכולת הזו."
  • "אז זאת היא, אם החוכמה? כך היא נראית, האמת שאחריה הוא תר במשך יותר משלושים שנה? עריצה נערצת, תובענית וחסרת רחמים. הוא היה צעיר, כל כך צעיר כשכל זה התחיל."

אמרותיו[עריכה]

  • "העברית שפה מדהימה בעוצמתה, בעומקה וביופייה."
  • "כתיבה רצינית היא מאבק. המאבק האמיתי הוא פנימי, בין כוחות שבנפש."
  • ספר המודפס הוא דרך חד־סטרית שהמידע והסמכות הטקסטואלית זורמים בה רק בכיוון אחד: מן המחבר אל הקורא. מה יקרה כשהמעבר הבלתי נמנע מספרות־של־נייר לספרות דיגיטלית יושלם ויהפוך לעובדה היסטורית מוגמרת?"
  • "ניו יורק היא אם כל הערים, במובן שהיא המקום שבו החוויה האורבנית כל כך צפופה, סמיכה וחזקה, שזה ממש כאילו לעיר יש אישיות בפני עצמה. העיר היא ישות חיה ומתנועעת עם סובייקטיביות משל עצמה."

על עצמו[עריכה]

  • "את היום־יום שלי אני חווה לפעמים כמין דרמה ענקית, פיוטית, גדולה מן החיים. אני מוציא את הכלבה הבוקר, ומבואס כי אני לא אוהב לקום מוקדם, וקר קצת, ויש בוץ, ופתאום – אני מרים את העיניים, ורואה את נהר ההדסון נפרס למולי, ואת המניפה של העצים הירוקים והשמיים. אלה הרגעים האלה שבהם אני חווה את המציאות כפרגמנט של הנשגב, אלה רגעי האושר שלי, שמבחינתי שווה לחיות את החיים עבורם."
  • "אני לא ממש תופס את עצמי כמהגר. אני בין הארצות, בין התרבויות. זה ז'אנר חדש. צורת חיים גלובלית שרק תלך ותתרחב."
  • "אני מקווה לבלות את השנים שנשארו לי בקריאה ובכתיבה של פרוזה שדמות המחבר עדיין נוכחת בה, וצובעת אותה בצבעיה המיוחדים והאנושיים כל כך."

קישורים חיצוניים[עריכה]