רוחמה וייס

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"מערבולת צבעים וריחות."

רוחמה וייס (נולדה בירושלים ב־1966) היא משוררת וחוקרת תלמוד ישראלית.

מתוך שיריה[עריכה]

  • "תצא לרגע מהשיח, לטף לי את הנפילה."
  • "חזרו הביתה אל מרחבי כוס הקפה."
  • "המטבח – מערבולת צבעים וריחות."
  • "לו לפחות הייתן חורצות שדיים לספרים."
  • "אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב חָזַרְתִּי לְעַצְמִי. אֵינִי יוֹדַעַת לְכַמָּה זְמַן יָצָאתִי."

אמרותיה[עריכה]

  • "האימון הגדול והקשה של החיים הוא לשקר כמה שפחות."
  • "ככל שהתרחקתי מעולם שמירת המצוות כך התקרבתי... אל האמונה."
  • שמחה יש משהו קופצני. שלווה ואהבה הם מבחינתי מקומות יותר נחשקים."
  • "אני אוהבת אנשים שמסתובבים ברחוב כאילו כל החיים הם הצגה אחת גדולה והם השחקנים הראשיים."
  • "ביני לבין החבר הראשון שלי הייתה חלוקת תפקידים, אני אהבתי ללמוד הלכה והוא לא אהב להתאפק (בעצם, גם אני לא) וכך אני הייתי ממונה על פסיקת פסקי ההלכה פרטיים שקבעו, בפשטות ובקלילות רבה, שאין בסיס הלכתי מוצדק ל'איסור נגיעה'."

נאמר עליה[עריכה]

  • "מנערה אורתודוקסית היא הפכה לחוקרת תלמוד ומרצה לתלמוד בהיברו יוניון קולג' בירושלים, מכון להכשרת רבנים רפורמים. דתיים ישראלים רבים מתחלנים במידה זו או אחרת, אבל מעטים מוכנים לעשות את הדרך המתבקשת אינטלקטואלית אך מסוכנת חברתית שמובילה מאורתודוקסיה לרפורמה. ואולי מה שמאפיין את הדרך הזאת, לפחות אצל וייס, היא תחושה עמוקה של מחויבות: הן למסורת הדתית ולאינטואיציות הבסיסיות שלה, והן לצורך לתקן אותה תיקון יסודי, רוחני, חברתי, ובראש בראשונה מגדרי." ~ אלי הירש