רוחמה וייס

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"מערבולת צבעים וריחות."

רוחמה וייס (נולדה בירושלים ב־1966) היא משוררת וחוקרת תלמוד ישראלית.

מתוך שיריה[עריכה]

  • "חֲלוֹמוֹת הֵם הִזְדַּמְּנוּת לִנְסִיעָה אֶל מְצִיאוּת אַחֶרֶת."
  • "תצא לרגע מהשיח, לטף לי את הנפילה."
  • "אֱלֹהֵי כֶּסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב, אֱלֹהֵי חֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק."
  • "קָשְׁתָה עָלַי תְּשׁוּקָתָהּ שִׁפְלַת־הָרוּחַ אֶל הַלֹּא מֻשָּׂג."
  • "חזרו הביתה אל מרחבי כוס הקפה."
  • "המטבח – מערבולת צבעים וריחות."
  • "לו לפחות הייתן חורצות שדיים לספרים."
  • "אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב חָזַרְתִּי לְעַצְמִי. אֵינִי יוֹדַעַת לְכַמָּה זְמַן יָצָאתִי."
  • "יֵשׁ הַזּוֹרְעִים אוֹתָהּ בְּדִמְעָה וְלֹא יֵדְעוּ אִם יִקְצֹרוּ וְאִם בְּרִנָּה אוֹ בִּנְהִי."
  • "יָצָאתִי לְסַדֵּר עִנְיָנִים דְּחוּפִים (אָנָּא בְּטוּבְכֶם, סַבְלָנוּתְכֶם) אֶחְטָא וְתֵכֶף אָשׁוּב."
  • "בְּחַר חֵטְא מֻחְלָט, חֵטְא שֶׁצָּרִיךְ לַחְטֹא שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבֹר עָלָיו, חֵטְא שֶׁבָּא לַהֲלֹם בַּהִתְהַוּוּת. וּבְחַר גַּם חֵטְא אַחֵר לַעֲבֹר עָלָיו מִבְּלִי מֵשִׂים."
  • "לִפְרֹס אֶת הַיּוֹם לִפְרוּסוֹת: לָלֶכֶת רַק עַל הַקַּוִּים. לָלֶכֶת רַק עַל הַחַיִּים."

אמרותיה[עריכה]

יהדות[עריכה]

  • "ככל שהתרחקתי מעולם שמירת המצוות כך התקרבתי... אל האמונה."
  • "מי שהדת היהודית יקרה ללבה, חייבת לפעול להפרדתה מחוקי המדינה."
  • "עולם הידע נפתח וכולנו כבר מבינות שיש הרבה יותר מדרך אחת להיות יהודייה."
  • "אם תבחנו כל פסיקת הלכה וכל דרשה רבנית, תראו שיש בה העדפה למסורת מסוימת והשכחה של מסורות אחרות."
  • הלוואי שכל הרבנים היו זוכרים שהשרש של ההלכה הוא ה.ל.כ. ההלכה משתוקקת לעשות את התנועה הכל כך מוכרת לה מהעבר – ללכת קדימה."
  • "העירום הנשי המוצג לראווה בספר יחזקאל ועל שולחן הסדר של ימי ילדותי, מתאר אישה עלובה ובה בעת נוקם בה: מפשיט את זו שלא יודעת להכיר תודה לאדונה, אונס אותה בעיניים ובמילים, ומחזירה בסופו של תהליך למקום הראוי לה - המקום הכנוע."
  • "ביני לבין החבר הראשון שלי הייתה חלוקת תפקידים, אני אהבתי ללמוד הלכה והוא לא אהב להתאפק (בעצם, גם אני לא) וכך אני הייתי ממונה על פסיקת פסקי ההלכה פרטיים שקבעו, בפשטות ובקלילות רבה, שאין בסיס הלכתי מוצדק ל'איסור נגיעה'."

כללי[עריכה]

  • "האימון הגדול והקשה של החיים הוא לשקר כמה שפחות."
  • שמחה יש משהו קופצני. שלווה ואהבה הם מבחינתי מקומות יותר נחשקים."
  • "אני אוהבת אנשים שמסתובבים ברחוב כאילו כל החיים הם הצגה אחת גדולה והם השחקנים הראשיים."

נאמר עליה[עריכה]

  • "מנערה אורתודוקסית היא הפכה לחוקרת תלמוד ומרצה לתלמוד בהיברו יוניון קולג' בירושלים, מכון להכשרת רבנים רפורמים. דתיים ישראלים רבים מתחלנים במידה זו או אחרת, אבל מעטים מוכנים לעשות את הדרך המתבקשת אינטלקטואלית אך מסוכנת חברתית שמובילה מאורתודוקסיה לרפורמה. ואולי מה שמאפיין את הדרך הזאת, לפחות אצל וייס, היא תחושה עמוקה של מחויבות: הן למסורת הדתית ולאינטואיציות הבסיסיות שלה, והן לצורך לתקן אותה תיקון יסודי, רוחני, חברתי, ובראש בראשונה מגדרי." ~ אלי הירש