רמה מסינגר
רמה מסינגר (3 בספטמבר 1968 - 18 באוגוסט 2015), שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ומדבבת ישראלית.
- "בתלמה ילין מצאתי סוף סוף מקום עם אנשים שדומים לי, אוהבים להתלבש מוזר, מכירים כל מיני אומנים שאיש לא שמע עליהם ואוהבים ללכת לתיאטרון. התגלה לי עולם מלא תחומי עניין. אהבתי במיוחד את שיעורי ההיסטוריה של התיאטרון והפילוסופיה של התיאטרון. זו הייתה תקופה נורא מעצימה, מחכימה, ואני מרגישה שהבסיס האמיתי שלי, אף שאחר כך הלכתי ללהקת פיקוד דרום ולבית צבי, הוא בתלמה ילין. בעיקר בשל הלגיטימציה להיות, במרכאות, אמן, ולחשוב מחוץ לקופסה. בהתחלה נבחנתי לשלוש להקות צבאיות אחרות, ולא התקבלתי אליהן. כבר אמרתי נואש, ואז פתאום התקשר אליי יאיר רוזנבלום ז"ל, שהכיר אותי מההופעות ברמת אפעל. הוא אמר לי 'תשמעי, אני עושה בחינות ללהקת פיקוד דרום. מעניין אותך להיבחן?'. קפצתי מהכיסא ואמרתי 'ברור שכן!'. הלכתי להיבחן, עברתי בוחנים מפחידים מהשורה הראשונה, ובסופו של דבר, עברתי את הבחינות המפרכות. הנסיעה באוטובוס של הלהקה ימים ולילות, עם חמש־שש הופעות ביום, היו ההכשרה הכי טובה שיכולתי לקבל. היום בסביבתי תמהים איך זה שאני כל כך לא מפונקת בכל מה שנוגע למקצוע, וברור לי שהכול בגלל ההכשרה בלהקה הצבאית. אחד השיאים היה כשהופענו, עשרה חיילים וארבעה נגנים, מול שני חיילים במוצב על גבול לבנון. כשאתה עושה דבר כזה, אתה כבר לא יכול להרשות לעצמך להתפנק בהמשך דרכך. אגב, בלהקה הצבאית הייתי אחראית רק על המערכונים. לא ניתן לי שום סולו. הסולו היחיד שניתן לי היה שורה בשיר הרעות, שהושר רק בתוכנית ב' – תוכנית שמופיעים בה רק בטקסים, פעם בכמה חודשים, ולא בשוטף. באיזשהו אופן נחמד, סגרתי מעגל כשהוצאתי לאחרונה תקליט משלי, ששמו 'רמה', ובו כל השירים הם פרי עטי. בן זוגי אריק אביגדור הלחין. זו יצירה לגמרי שלי, וזו מין תשובה, שסוגרת מעגל בשמחה עם היעדר הסולואים." ~ על דרכה בתלמה ילין ובלהקה הצבאית (דודו כהן, "המקצוענית: תחנות בחייה של רמה מסינגר", באתר בית אבי חי, 28 במאי 2014)
- "שפכתי את עצמי על הדפים. לא היו פה חיבוטים. זה נשפך. הוצאתי את עצמי על דף. באחד הרגעים הדרמטיים בהקלטות פתאום הבנתי שזה אני ואי אפשר להסתתר. דניאל אמר מיד 'מה שאני רוצה זה קלוז אפ. אני מבקש ממך את החשיפה הכי גדולה שלך. מכריח אותך לתקריב ולא אתן לך הנחות'. זו הייתה גישה חדשה בשבילי ולקח לי זמן להפנים אותה ולתת לו את מה שאני רוצה. הבנתי באולפן שזו אני ושאני לא מתחבאת, בלי איפור ותלבושת, לא בתפקיד, אף אחד לא כתב לי מחזה. הבנתי שאני לא יכולה להסתתר מאחורי פיאות וטקסטים, אלא זאת אני – קבלו אותי." ~ על האלבום היחיד שהוציאה (אסף נבו, רמה מסינגר נחשפת באלבום בכורה: "כתבתי על חיי, חיינו כאן, על אבי שנפטר", באתר mako, 17 באוגוסט 2012)
- "חברות כנסת שמדברות שטויות נבערות על הומוסקסואלים מוציאות אותי מדעתי. כל סוג של הדרת נשים שירדה מהשולחן אבל לא הפסיקה מפחידה אותי מאוד ומקוממת אותי. באופן כללי כל נושא חוסר השוויון החברתי עליו מושתתת המדינה שלנו. אם הוא מעורער אז כל הצמתים לא יובילו שום תנועה ושום מכונית לא תתקדם, היסודות לא יהיו איתנים. גם נושא השירות הצבאי וגם מהבחינה כלכלית וגם שוויון בין המינים וגם הקהילה ההומוסקסואלית. אלה היסודות שלנו. הערעור שלהם מפחיד אותי." ~ על הנושאים הבוערים לדעתה, שעל סדר יומה של החברה בישראל (אסף נבו, רמה מסינגר נחשפת באלבום בכורה: "כתבתי על חיי, חיינו כאן, על אבי שנפטר", באתר mako, 17 באוגוסט 2012)
- "אין לך מושג עד כמה. גם עכשיו, על הבמה, אני נודדת לפעמים לעבר התווים הנכונים ומזכירה לעצמי שזה גרוע ושחייבים לחזור לזיוף. בתקופת החזרות הצמידו לי את דוקי עצמון, המורה האלמותית לפיתוח קול שהייתה אמורה ללמד אותי לזייף. זה היה הזוי. רוב הזמן התפוצצנו מצחוק. זה היה מטורף כי במקביל עבדתי על אלבום ביכורים משלי, שבו אני חושפת את עצמי באופן שמעולם לא עשיתי קודם. זו הייתה סיטואציה מופרכת שנתנה לי פרופורציות. זה קצת כמו להתבונן במראה מעוותת. הלכתי במקביל בשני נתיבים. אני נודדת כי בכל פעם מפתים אותי עם תפקידים מצוינים. עכשיו אני בבאר שבע כי זה תיאטרון שגורם לי להרגיש שמחה בכל פעם שאני הולכת לעבודה. כשיצאתי מבית צבי נשבעתי שמה שינחה אותי בקריירה זה רק תפקידים טובים, שאני לא אהיה פקידת תיאטרון אף פעם. אני שמחה שהמציאות אפשרה לי להגשים את ההחלטה." ~ על עבודתה בתיאטרון (מרב יודילוביץ', רמה מסינגר: "יש לנו צורך קיומי בפנטזיה", באתר ynet, 29 ביולי 2012)
- "הדרך היחידה לשרוד היא לקבל באהבה את עול השנים ולדעת מתי לקחת צעד אחורה ולעשות לביתך ומתי לחזור לבמה. לכן הצלחתה של הכוכבת הצעירה היא לא 'רשע וטוב לו' אלא להיפך, דווקא השחקנית המבוגרת יותר מצילה את עצמה. אומרים שהקהל אוהב מציצנות אז המחזה יעניק להם את מבוקשם בשפע. זו הצצה מדויקת להפליא אל מאחורי הקלעים של תעשיית הבידור, כולל מאבקי האגו של כל העושים במלאכה. עדיין מדהים אותי שהסיפור שעליו מבוסס המחזה נכתב לפני יותר מ־60 שנה, כי בעידן הרייטינג וערוץ 2 כל ילד שקיבל כמה דקות מסך מאמין שהוא כוכב על ומתנהג בהתאם. במערכה השנייה מרגו אומרת לאיב: 'קריירה בונים לאורך שנים, וזה שקיבלת את קדמת הבמה לערב אחד לא מבטיח לך כלום'. זו ממש אמירה על תופעת 'כוכב נולד'." ~ על המחזה "הכול אודות חווה" (טל פרי, רמה מסינגר: "הקהל אוהב מציצנות, אנחנו נעניק את מבוקשם בשפע", באתר גלובס, 19 ביוני 2011)
- "המילה מחזמר פשוט מפילה אותי על הקרשים. זה לא קשור לרפרטוארי. אני כל כך אוהבת מחזות זמר, וזו הסיבה שאני שם. למרות שבשנים האחרונות קיבלתי הצעות נפלאות בתיאטרון, האהבה הגדולה שלי היא המוזיקה. לשיר זה לא דומה לכלום. אז אני יכולה לומר שאני עושה בדיוק את מה שאני אוהבת – מופיעה בתיאטרון ומשלבת בזה את מחזות הזמר. כשיצאתי מ'מבית צבי', נפגשתי עם מנהלי תיאטראות והצעתי לעשות מחזות זמר. התגובה הייתה שהם לא משוכנעים שיש לזה קהל. התעקשתי ואני שמחה מאוד שצדקתי. בדיוק הבוקר חשבתי שאני ממש מאושרת – אני נעה על הציר הזה שבין התיאטרון הרפרטוארי ומחזות הזמר בלי להצטרך לוותר על אף אחד מהם." (מרב יודילוביץ', מסינגר בתפקיד ג'ולי אנדריוז, באתר ynet, 29 במרץ 2005)
- "מאוד אהבתי את ג'ולי אנדריוז בתפקיד הזה, וגם, כמובן, ב'מרי פופינס'. 'צלילי המוזיקה' הוא המחזמר האולטימטיבי בעיני, ולצד 'קברט' אין להם תחרות. שניהם מביאים מוזיקה מצוינת, תפקידים טובים וסיפור מורכב שמדבר על דברים משמעותיים ולא רק במתקתקות. אני מרגישה שאני נמצאת בנקודה שבה אני יכולה לגשת לתפקיד הזה בכבוד. הניסיון נתן לי הרגשה שעכשיו זה מותר. כשנכנסתי לחזרות על 'פיאף' הייתי משוכנעת שאני הולכת להסתבך עם חצי עולם שיעסוק בהשוואות מול המקור, אבל אני חושבת שאנשים לא מודדים אם התלתל של פיאף שווה בדיוק לזה שלי. בסופו של דבר הכול מתחיל ברגש שאתה מביא לבמה, ואם הרגש קיים, זה עובר. ב'צלילי המוזיקה' אני מרגישה פחות מחויבת לעבר, למרות שג'ולי אנדריוז היא אורים ותומים. יש לי מה להביא מעצמי לתפקיד, זה בסדר." ~ על גילום התפקיד של גולי אנרוז ב"צלילי המוסיקה" (מרב יודילוביץ', מסינגר בתפקיד ג'ולי אנדריוז, באתר ynet, 29 במרץ 2005)
נאמר עליה
[עריכה]- "לפני חודש וחצי ירדת מהסצינה האחרונה שלך. הלכת מוזר ולא ישר. היה לך קשה, קשה מאד, אבל הלכת. נתמכת ברהיטים ולבסוף חצית את הבמה כולה, ויצאת אל בין הקוליסות. אני חיכיתי שם לכניסה האחרונה שלי, מביט בך נאבקת להגיע. מחכה לליטוף הקבוע שלך על כתפי. צעד אחרי שנעלמת מעיני הקהל שחררת ומעדת עליי. הצלחתי לאחוז בך לפני שנפלת אל הקרקע. טמנת ראשך בחזי ופרצת בבכי. שתקתי, אפשרתי, הבנתי. אמרו שהמצב לא טוב ואז אמרו ניתוח, ושאת מעדיפה שלא נבוא. שלחתי הודעה ולא ענית. כנראה שלא יכולת. והיום אני בניו יורק מקבל הודעה שהלכת לתמיד, שנכנעת. לארורה הזו. צנחתי. לביאה שכמותך, איך עברת איתנו חזרות כך מבלי לומר מילה. מבלי לבקש הנחות. איך עלית לבמה באומץ כזה והשפרצת כשרון לכל עבר. שאריק והילדים ידעו שאמא רמה הייתה לביאה יפה לוחמת אמיתית ותמיד זרחה כשדיברה עליהם. לילה טוב אהובה, ההוא שלקח אותך – תעשי לו מונולוג ואז שיר." ~ השחקן רון שחר נפרד ממסינגר (מיקי לוין, "הסצינה האחרונה של רמה מסינגר: רון שחר על הרגעים הקשים", באתר מעריב, 19 באוגוסט 2015)
- "זה בלתי נתפס. רק לפני חודשיים היא עוד שיחקה אצלנו בהצגה 'עקר בית'. נודע לי ממנה שהמחלה חזרה ואמרתי לה: 'תשחקי, עד שתגידי לי שאת כבר לא יכולה יותר'. כך היה. היא באה ואמרה שהרופא אסר עליה להמשיך לשחק. היא אמרה שהיא זקוקה לפסק זמן. אני מניחה שהיא ידעה שלא תחזור. הלב נשבר. רמה הייתה תלמידה שלי בבית צבי. ליוויתי אותה לכל אורך הדרך. כולם הכירו אותה כקומיקאית אבל רק אחרי ששיחקה אצלנו בהצגה 'קול קטן', גילו שהיא בעצם זמרת. רמה הייתה שחקנית נהדרת ובנאדם נפלא. היא הייתה אשה אופטימית וקיוותה שהכול יסתיים אחרת. לפני יומיים נפרדתי ממנה והיא כבר לא הייתה בהכרה. זה פשוט לא צודק." ~ מנהלת תיאטרון בית לסין, ציפי פינס, נפרדת ממסינגר (השחקנית רמה מסינגר הלכה לעולמה, באתר ynet, 18 באוגוסט 2015)
- "מסינגר הייתה השחקנית השנייה שגילמה בישראל את מריה פון-טראפ במחזמר 'צלילי המוזיקה', עשור לאחר שנחמיאס גילמה את התפקיד. 'היה מרתק לראות את זה', נזכרת נחמיאס, 'היא זמרת אדירה ונתנה אינטרפרטציה משלה לתפקיד. בהחלט זכינו שתינו לחלוק את המתנה הזאת'." ~ על גילום התפקיד שהקנה לה תהילה (יאיר אשכנזי, "השחקנית רמה מסינגר מתה בגיל 46", באתר הארץ, 18 באוגוסט 2015)