שולמית הראבן

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שולמית הראבן

שולמית הרְאבן (14 בפברואר 1930 – 25 בנובמבר 2003) היא סופרת ישראלית.

מתוך יצירותיה[עריכה]

  • "אֲנִי רוֹצָה לִכְתֹּב מִכְתָּב שֶׁכְּמוֹתוֹ עוֹד לֹא נִכְתַּב." ~ 'מכתב'
  • "גם הוא לא היה מושיב ליד הגאי מטוס מי שלא עבר מימיו קורס טיס." ~ 'שיעור באזרחות'
  • "זה כמו כיוון כלי התזמורת לפני קונצרט. זה עוד לא זה." ~ 'מלצרים גבוהים'
  • "מי שאמר דבר כזה, רוצה לכבול את חופש הפרט, את חופש תנועת העיניים, חופש הביטוי העצמי הספונטני ביותר." ~ 'מלצרים גבוהים'
  • "ילד רוצה הכול, וחושב שגם ישיג הכול, כי אבא שלו כל־יכול. הוא ידרוש גם צעצוע, גם טיול; גם שיהיה לו אח לפעמים, גם שלא יהיה לו אח אף פעם." ~ 'ערכּיוּת'
  • "ידיה הרזות, השזופות, הבהונות הדומות לבַלוּטי אלון, עטורות כל תכשיט שבעולם. הטריפו את גופו." ~ 'נביא'
  • "היו גם מתנגדים להמצאה המשונה של יחיאל־מיכל פינס, 'עגבנייה'. המילים אולי 'לא צלצלו', אבל הלשון זכתה." ~ 'מטַפּשי הלשון'
  • "אוטובוס הגיח מצללי הערב, וישבה בו עד תחנתו הסופית, רואה איך אוזלים הנוסעים מתחנה לתחנה, עד שלא נותרו אלא היא וגבו הרחב, האטום של הנהג בתוך תוגת הערב." ~ 'ככר קטנה של אבן'

עיר ימים רבים (1972)[עריכה]

  • "אני מעדיף ביודעין את הדבר ההולך ונוצר על הדבר הקיים והידוע."
  • "כששונאים בן־אדם, אז שונאים לראות איך הוא אוכל."
  • "החיתוך המתחנחן של גרסיה שמכניסה כל נתח לפה באלכסון, מחשש רמיזה גסה, ואצבעה הקטנה מזדקרת. עפרה הטורפת בשקט, בערמה, כשועל."
  • "חשה כאילו עמדה חנה מול חלקת הזיכרון הקפוא שלה וחיטטה בו להוציא את המאובנים מתוך השיש."
  • "אחים, היֵדעו הערבים לשמור בלבם את המדבר?"

בדידות (1980)[עריכה]

  • "הגיעה לכלל אהבה עצמית שקטה ובטוחה."
  • "וכי מה אדם צריך יותר משלושה־ארבעה רחובות סביבו, חשבה לא־פעם. רק מי שלא היה מימיו פליט, יש לו יומרות של ים, של מרחבים, של חלל."
  • "ולרגע ביקשה לחזור בה ולהסתגר שוב בנקיותו ובחומו של הבית, שההסקה בוערת בו, בוערת ומחממת, אבל כיון שיצאה, יצאה."


אמרותיה[עריכה]

  • "הברירה בידינו היום שלא להיות מוגבלים על ידי עריצות הזמן או המקום."
  • "בעידן של כלכלת השוק והפרטה אינטנסיבית איננו יודעים עדיין מה יקרה לזולתנות, להצטיינות היחיד, לגבורה, לרחמים, לעומק תרבותי ולתחושה הטראגית של החיים; להמשכיות רגשית, לרצף ולהתמדה; ללשונות ולתרבויות המקומיות."
  • "מסתבר שיכולה להיות יהדות בלי כשרות ושבת, ומסתבר שאפשר לעבור את המעברים הגדולים האלה ולהישאר במסגרת יהדות."
  • "תחומים רבים ושונים בארץ, שבהם ירדה – וממשיכה לרדת – קרנה של המקצועיות, נעשים בהדרגה, ובהכרח, תחומים חלטוריסטיים, שאין עוד צורך בהכשרה מקצועית רצינית כדי לעסוק בהם, ולעתים נדמה שנדרשת תעודת לידה בלבד."
  • "טקס, בתנאים מסוימים, יכול להיות מעמד מרומם ומפרה."

נאמר עליה[עריכה]

  • "היא לא נכנעה לשום עריצות, לשום ציווי של קול המון, לא של קבוצת ההתייחסות המיידית שלה, לא של הפוליטיקלי קורקט, לא של המוסכמות המגדריות. היא תמיד הייתה היא עצמה בכל תהפוכות הזמן והנסיבות." ~ דוד גרוסמן