שייקה אופיר

שייקה אופיר (4 בנובמבר 1929 - 17 באוגוסט 1987), שחקן קולנוע, במאי, תסריטאי, פנטומימאי וקומיקאי ישראלי.

על עצמו

"אני לא סתם מצחיקן. אני אמן." ~ שייקה אופיר על הקריירה האומנותית שלו (אריכא ע., "שייקה אופיר: הפנומן מירושלים", אתר מגזין אימגו, תאריך 12.5.2013)
"יש לי חלום אחד - לקום על הרגליים ולחזור לעבודה." ~ שייקה אופיר בערוב ימיו כאשר מחלת הסרטן כרסמה בגופו וכבר בקושי היה יכול להופיע (גור אריה א., "שייקה אופיר: הישראלי שהצחיק עולם שלם", אתר YNET, תאריך 10.8.2012)
"זה תפקיד שונה מכל תפקידי השוטרים האחרים שעשיתי אצל קישון. ב'ארבינקא' ו'בתעלת בלאומילך', הדמות הייתה אפיזודית, פסאדה של שוטר מצחיק. בחזרות הייתי אומר לקישון, צריך לעשות פעם תפקיד ראשי מהשוטר הזה. יש בו המון חומר, המון פיקאנטיות. לפני מספר חודשים, החלטנו להיפגש ולראות האם יש לנו חומר לסרט. התברר שיש, ובמשך חמישה שבועות ישבנו יום יום. כך נכתב התסריט. דמויות הדומות לאזולאי, חרותות בזיכרוני מילדותי בירושלים. אני הייתי האשכנזי היחיד בכיתה, וכדי לא להיות יוצא דופן, סיגלתי לעצמי מבטא ספרדי. היו בירושלים שוטרים שעלו ממרוקו ועדיין לא השתחררו מהעבר ומהמבטא שלהם. הקווים האלה לא עניינו אותנו כשייצרנו את אזולאי; רצינו שהוא יהיה מעורה בחיי הארץ וקבענו באופן כללי את קווי האופי שלו: איש טוב לב, דבר שמפריע לו בלי הרף, נשוי דווקא לאישה אשכנזייה. אשתו אינה יכולה ללדת. זה פוגע בו מאוד ונוסך עליו עצבות. לאחר שעבדנו על הדמות, חשבנו לאן נוביל אותה. בהתחלה לא ידענו שזה יהיה כל כך רציני, אבל הסוף עצוב. יש בסרט דברים מצחיקים, אבל מבחינה מסוימת הוא ידהים את הקהל, שחושב שזה סרט על שוטר מצחיק. זה התפקיד השלם והעמוק ביותר שעשיתי עד כה. זו דמות שלמה, המגיבה כמו במציאות. אף פעם לא הייתי עם דמות שגילמתי גם מחוץ לבמה. אני חי את אזולאי, זאת הזדהות טוטאלית איתו. אני הייתי אזולאי." ~ על תפקידו המרשים ביותר כשוטר אזולאי (נעים א., "מספר קטעים על הסרט: השוטר אזולאי קישון, 1971")

מערכונים

המורה לאנגלית

"מונולוג, איט איז וואן פיפל טוקינג טו הימסלף, דָיאלוג, טו פיפל טוקינג טו דמסלף."
"המלט יא איבני, אנני אבוך, אבוך מאת".
"נוט בִי, איי סייד בִי: נוט בי לייק בַּטֵר, בט בי לייק בִּיבֵּל."
"בּ‏רִינְס, יעני אִיבְּן מַלְכּ."

אבו אל בנאת

"אלברט, יא אלברט"
"אכל ושתה לפני שבא"
"תשע בנות נקבות, תשע סטירות לחי, תשע בשורות איוב...אברהמה, יצחקה, יעקובה, שמעונה, שמואלה, יוספה, ישראלה, חיימה, ואלברטה - על שמך"
"קדיש עם סלסולים על הכיפאק". (מה יגיד בנו של אבו אל בנאת לאחר מותו של אביו.)
"שחורות, בוהקות, כמו שני לוקסים בלילה" (אבו אל בנאת על העיינים של הבן שיהיה לו.)

בית ספר לגנבים

"עם ציונים כאלה, מקסימום תהיה שוטר"
"פה זה בנק הפועלים, תלכו לעבוד!"
"שמש יעקב, יעקב שמש"
"וואלק מנהל בית ספר או לא מנהל בית ספר"
"תֶשובה, בט', אבל אין דבר"
"גיאורפיה - 2.. פחחח... מתמטיקה - 0... בראבו..."

איש צדיק היה

"עומד אני אותה שעה דרך מקרה ליד הבנק, כאשר פתאום מופיע פגע רע זה מיכה סכין, ואומר הוא לי, מלחך פנכה נראה אם בעל נפש אתה ועושה מצוה ונכנס עמי לבנק זה"

"רגע אחד מר וולף, מאיפה לך שפה מליצית כזו?"

"זו שפה של הברנז'ה, זו הלשון היחידה בה אנו יכולים לשוחח מבלי שהשוטרים יבנו דבר וחצי דבר".

"על כפות המנעול, קראת? זה ספרות מקצועית".
"שולף לו מיכה דנן זוג פוזמקי נשים".
"עשיריות, חמישיות, פופציקעס, ד"ר הרצל'ך קטנים".
"אם אתה עוד פעם אחת עובר, אתה לא שב".

בעלי מקצוע מוזרים (המוהל, השוחט ונהג החברא קדישא)

"אני מגדיש, שם גָדֶש למטה". (המוהל מדגיש את דבריו...)
"מועל בעֵיי, לא בהַיִין."
"עוד בהיותי ינוקא, אני הייתי מחזיק בציציות של סבי" (המוהל)
"לא כל דכפין ייתי ויחתוך" (המוהל)
"אין דין מהילה כדין שחיטה" (המוהל שהפך לשוחט)
"מה נשאר לי? גורנישט מיט גורנישט!" (השוחט)
"אין דין נהג דן, כדין דינו של דנן דינג דונג". (רב לייזר, נהג החברה קדישא, מסביר את המיוחד במקצועו).
"דינג דינג - זה בשביל הצלצול" (נהג החברה קדישא)
נו, מילא, לקחנו מגבות ונסענו לסָחנֶה" (נהג החברה קדישא)

בדיחות (מחרוזת בדיחות עממיות)

"סבא שלך מתחתן?! בן כמה הוא?"

"בן 143. הוא לא כל כך רוצה, ההורים לוחצים".

"סתיבב סתיבב סתיבב עד שהיה מסתובב."

אחרים

"כשיורים - אני נשכבת."
"באופן כללי או באופן פרטי אינדיבידואלי כללי גנרלי?"
"המיעוט הקטן של המיעוט הגדול".
"תפנית של 395 מעלות."(תקרית גבול)
"סוגרים את העיניים שלא ייכנס השמש בבתוכו שלו". (ציונה והעין המקולקלת)
"בודקלה קטנה ועליו צטקלך קטנים כאלה". (שליח המפלגה מסביר מה זו קלפי).
"יופי, נחמה".
"לפחות בעין תורנית תסתכל עלי".
"צהריים בא לארוחה".
"בלינדר עם משקפי סיפון".
"קפריסין כבר באופק."
"ר' פטישית." (מנצח המקהלה).
"חצי צוכה, חצי בוחקת."
החקולטה לפקלאות. שכוכית זבורה. זרח מפרחוני. יוזנן חראי. זובי דלצר. פימון שרס. אידה בבלסון. דודנה שמארי. הפילמורת התיזהרמונית. סיכונים מסובבים. חרדס פנה. כרדס פץ.מיש מיצמיץ. קצץ כבוד.פועצת המועלים.(בלבולי לשון)
"והקול שלה, חלש אבל... איום" (חלש האופי)
אתה מעדות המזרח?

לא אני מרוקני.(עז או פלסטיין)

"פיסוק ווקאלי" (סימני פיסוק).
"כותבים את זה המרמן, אומרים את זה המרשלד"
"שר התחבורה והתקשורת, התבלבלתי כי שניהם מתחילים בט'..."

"בת' "

"נכון בת', תקשורת, תקשורת, רק בסוף מופיע ט' "

"סיפרתי לו בדיחות בסרבית"

"מאיפה אתה יודע סרבית?"

"אני לא יודע, אני מספר לו אותם בעברית והוא לבד מתרגם אותם לסרבית".

"אלוהים? הוא מחבב אותי מאוד" (איש הצבא)
"נו, אבל אם יהיו לחצים וקומפרסיה בינלאומית גלובלית

וראשי מדינות יגישו לנו אולטימטום לא נורמלי

והמצב יהיה באמת באמת מסוכן

אז מקסימום ניתן את רמת גן." (לא נחזיר אף שעל/ ארץ ישראל השלמה, אבל...)

"הזיכרון אין בעיות. רק מה שאני שוכח..." (אבו זאכי)

נאמר עליו

"אופיר, שעל שמו נקרא פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע, שילב בפרסונה שלו בין מזרחיות למערביות, בין חילוניות למסורת, בין שורשיות לפליטות, אפילו בין ערביות ליהודיות" ~ על ייחודו של שייקה אופיר (בן נון ש., "ילדה של אבא: קרין אופיר בראיון חשוף במיוחד" אתר NRG, תאריך 3.6.2012)
"אבי אבות, זה מה הוא בשבילי. ממעצבי התרבות הישראלית. הרומן שלי עם שייקה המת בעצם, החל מאז שעשינו תוכנית של 'הכל אנשים' עליו לפני די הרבה שנים. הפרסומת ההיא הופיעה בפרק. אחר כך עשיתי פרק על שייקה גם ב'מדינת היהודים'. ולפני שנה או שנתיים, עשינו סרט למרכז המבקרים של דיסקונט, על היסטורית הפרסום הבנקאי, ואז הוא שוב חלף שם בפריים. כבר כמה זמן שאנחנו משחקים עם הרעיון הזה לעשות איזו מחווה לשייקה בפרסומת. נקרתה ההזדמנות והפעם זה התלבש איכשהו. הפרסומת המלאה מסבירה את זה" ~ מודי בראון מסביר על השימוש בדמותו שייקה אופיר המנוח בפרסומת לבנק דיסקונט (קריסטל מ., "כאילו שייקה אופיר קם לתחייה", אתר YNET, תאריך 23.2.2010)