שירים סותרים

שירים סותרים הוא ספר שירים מאת טוביה ריבנר שיצא לאור ב־2011.

"לא ניתן להמשיך / מחשיך."
"לא היה צריך לבקש שמחה כי תוך תוכו שמחה / על שהעולם עדיין קיים."
"מסוגל ליהנות גם מיין טוב ומהדשא עם עצי היקרנדה / באור בין ערביים שריכך את לבו ונותן לצבעים / להיראות."
"בערב הציפורים שרות ביתר שאת והאוויר מלא שירה / וגם לך יצא שיר אווירי, שיר מעודד – והייתי מאמין בלב שלם."
"האיש עם ביתו הנטוש, הפליט הזה, / לאן ילך / כשהבית רק בית מצויר?"
"עכשיו חדל רעש העולם / לא עוד רדוף לבי נפשי לא מאווה דבר / אני מביט בה ומביט בה."
"רקדניות נוגנות בבית המסתורין / מעשה חושב מחייה נפשות / כמעט תשמע את זמרתן, ותפיפות קלות בטנבורין."
"בן אדם מסוגל לשאת כמעט הכול / ואיש אינו יכול לדעת מתי והיכן / תכניע אותו השמחה."
"האם ידע מה מייגע הוא לחיות: רודף־נרדף, טרוף־נטרף? / ומדי פעם, איזה אושר?"
"אם תמשיך הירגזית עם גבה הירוק / לדגור על גוזלים בסוכתנו פעם־פעמיים בשנה / כאילו אשמח, אפילו אשמע רק כאילו / כי שירה לא תיאלם במרחביה."

נאמר עליו

"שיריו החדשים הולמים את שם ספרו, 'שירים סותרים', שכן נובעת מהם חדוות חיים שכמו עומדת בסתירה ליסודות שירתו, כלומר לחוויות האובדן, הישימון והזרות... שירתו של ריבנר הוקדשה תמיד לממד הזמן השבור שבו היש והאין נפגשים, אבל בשיריו החדשים, 'הסותרים', מתברר ביתר שאת שהממד הזה אינו רק מקור של קרעים שאינם ניתנים לאיחוי אלא גם של שמחה ונחמה." ~ אלי הירש
"הרבה כותב ריבנר בספרו זה על אמנות, על מוזיקה ופיסול וציור, אולי כי הוא מסכם בזאת את חייו (ריבנר אינו רק משורר, אלא גם צלם נהדר), ואולי כי האמנות היא דרכו של האדם ללכוד באינטימיות מרבית את אותה כוליות מפעימה שבטבע, שכנגדה עומד הזדון." ~ ארז שוייצר