שלמה שפאן

שלמה שְפַּאן (24 בינואר 1898 – 10 בינואר 1962) הוא סופר, משורר ומתרגם עברי.

אמרותיו

• "שאלת תרגום דברי שירה בכלל מסובכת ביותר ואין לקבע בה כללים מפורשים ומוצקים. החוש הפיוטי של המתרגם, חדירתו לרוח המקור, שליטתו בלשון העברית, בהטייתה לחפצו – כל אלה מכריעים בטיב התרגום הפיוטי."
• "המתרגם צריך לשוות לנגד עיניו את הקורא. קורא זה צריך ליהנות מן היצירה במישרין, כאילו הייתה מקור."
• "כדאי לקורא הצעיר שישקע בדברי שירה, שיטרח פעם ופעמים, עד שיטעם טעם טוב בשירה. עניין ההרגל והטורח, שאדם חייב לטרוח עד שהוא מגיע לידי קבלת תענוג, אינו מיוחד לשירה בלבד."

מתוך סיפוריו

• "כל זמן שהאדם נמצא עם עצמו אינו זקוק לתעודת זהות, שהרי הוא – הוא, אף על פי שאליבא דאמת אין הוא מכיר את עצמו." ~ 'תעודת זהות'
• "וככל שהוסיפו לחקרני ולבדקני מכל צד ומכל פרט שוב ושוב, כן הייתי נבוך ונדהם יותר, ומתוך בלבול כמעט נכשלתי בלשוני." ~ 'תעודת זהות'
• "מפונק הייתי על־ידי שפע של אור שבע לי כבהיסח הדעת בלי עמל וטרחה. אתה מרים תריס של חלון, ואור בהיר משחקים שופע וזורם ושוטף את כולך; או אתה לוחץ על כפתור שבקיר, ומנורות נדלקות מסביבך ומטביעות אותך בגלי זוהר." ~ 'הנר'
• "בשמחה של פרט לעולם הקנאה מתערבת, ויש מי ששמחת חברו היא לו צער רב, והוא מעלים עיניו ממנה, כדי שלא יראנה ולא יביא כאב אל לבו, או שהוא לוקח בה חלק בעל כורחו, משום נימוס או חובה." ~ 'הטבעת'
• "האנחה באה אל תוך הגן, אולם לא אבדה בדממת הצהרים ובזמזום הצפרים, ולא טסה על כנפי הרוח הקליל לאפסי מרחקים. האנחה נישאה בתוך הגן חיה, מובדלת מכל הסובב, מבלי יכולת להתמזג עם הטבע העומד במלוא שגשוגו." ~ 'נפש'