שמואל שניאורסון

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי שמואל שניאורסון (מכונה "אדמו"ר המהר"ש"; ב' באייר ה'תקצ"ד - י"ג בתשרי ה'תרמ"ג; 11 במאי 1834 – 26 בספטמבר 1882) היה אדמו"ר חסידי. אחר פטירת אביו רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק) התפצלה חסידות חב"ד, והוא מילא את מקום אביו באדמו"רות חב"ד בעיירה לובביץ'. בראש החסידות בלובביץ' עמד משנת ה'תרכ"ו (1866) עד פטירתו.

כללי[עריכה]

  • "מאות מלאכים מצפים בראש השנה לכך שיהודי ידבר בשבחו של חבירו, שכן יודעים הם עד כמה מתאווה הקב"ה לשבחן של ישראל."[1]
  • "ה'עולם' חושב שקבלת פדיון נפש הוא דבר קשה, ומסור לרבי בלבד. האמת היא שכל יהודי יכול לעשות זאת, על ידי אמירת שבח על הזולת. – אלא שזה צריך להיות מתוך אמת."[1]
  • "אתה רוצה שהשם יתברך יציית לי, ואתה אינך מציית לי."[2] ~ לאחד מחסידיו
  • "ברכה משולם לגשם. שדה שחורשים וזורעים אותו, ולאחר כך יורד גשם, עולה התבואה יפה."[3]
  • "אווירה של ארץ ישראל לא כל כך מחכים, כפי שאווירה של חוץ לארץ מטפש."[4]
  • "העולם סבור שכאשר אי אפשר ללכת מלמטה יש לדלג מלמעלה, ואני סבור, שמלכתחילה יש לדלג מלמעלה." באידיש: "די וועלט זאגט, אז מ׳קען ניט ארונטער דארף מען אריבער, און איך זאג אז מ׳דארף לכתחילה אריבער."[5]

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ספר השיחות תש"ד, עמוד 5
  2. ^ אגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק י', אגרת ג'ב
  3. ^ 'באר החסידות' משנת חב"ד ח"א, עמוד 274
  4. ^ 'באר החסידות' משנת חב"ד ח"א, עמוד 276
  5. ^ תורת מנחם התוועדויות תשמ"ז, כרך ג', עמ' 216–235