שמעון אדף

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"גדולה אימת הדף הריק, אבל גדולה ממנה אימת השתיקה."

שמעון אדף (נולד ב־1972) הוא סופר ומשורר עברי.

מתוך שיריו[עריכה]

  • "השעות עוברות ואין מי שיאמר לי איך החורף מתאדה לתוך אביב."
  • "הייתי רוצה להאמין כי אי שם גמעה ציפור את השחר של טרם היותי."
  • "את אומרת לי לבוא ובעולם אין שום מרחק ממך אליי שלא נמחק. אני עוזב בשביל לחזור."
  • "רק מקומות חסרי אהבה זוכים לאהבה מוחלטת"

מתוך ספריו[עריכה]

  • "אתה רוצה שאלך, שאל שוב. התעוררתי בטרם הספקתי לענות."
  • "חריפות עמדה באוויר, אולי שעות קודם נשטפה החורשה גשם."
  • "היא אמרה שהסתכלה אל מוצא הנהרות, שאין אלמוות אחר. בדרך חזרה הידהדו במוחי משום מה המילים, התהום ﬠמוסת הכוכבים של ישות אחרת." ~ מתנות החתונה
  • "גדולה אימת הדף הריק, אבל גדולה ממנה אימת השתיקה." ~ קובלנה של בלש
  • "אמרתי שאני לא יודע להבחין עוד בין ממשויות, בין נתוני החושים לבין רחש הפנים. הוא אמר, חשבתי שאתה מתגעגע אלי. לא הגיתי בו שנים." ~ קובלנה של בלש

פנים צרובי חמה (2008)[עריכה]

  • "הילדים בשלושת הספרים שלך הולכים לשום מקום, כי שם, בשום מקום, המציאות עוד לא גמורה. אי אפשר לתפוס אותה. רק בשום מקום יש להם סיכוי אמיתי להיות מישהו חדש, שאף אחד לא אמר לו מי הוא צריך להיות."
  • "את חיה עם גבר, והוא נרשם בתודעתך כמו שמועה, מגיע אלייך כמו בת־קול, כמו בשורה מארץ רחוקה…"
  • "אפשר לשמוט את הספק, אחרי ששומטים את הפחד."
  • "בין אהבה לבין טמטום לבין הלא־נודע, אני בוחרת בלא־נודע."
  • "היתה שעת צהריים מאוחרת, והשמש פרצה כמו לוחם טרוף עיניים מבין הבניינים."

כפור (2010)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – כפור (ספר)
  • "קפצנו עידן, אבל האדריכלות לא השתנתה, הגיאוגרפיה קפאה, אוסף המבנים המכוער, האפרפר, נותר על תִלו."
  • "עכשיו שחורף, והאור אצור בעננים, קב של חסד נופל על העיר."
  • "צאו ושאגו ברחובות, במרחצאות הציבוריים, בכיכרות, או להפך, בחדרי חדרים."
  • "בשעות הדמדומים הללו תל אביב חרוכה, מעופרת, רצועות של חורש חורשות את שדה הראייה."

ערים של מטה (2012)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – ערים של מטה
  • "הכושר לקלוט את עצמה כנתון של עצמה."
  • "הוודאות העמומה שאנו חיים תמיד בעולם של לחישות."
  • "יצאתי החוצה, פוסע באין כיוון מוגדר. בטיילת נהמו הגלים."
  • "מה יותר גרוע, להשלים עם הכישלון או לחיות מתקווה זעירה אחת לתקווה זעירה שנייה."

אני אחרים (2018)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – אני אחרים
  • "התהליכים שעוברים על תפיסות האני והעצמי בספרות בת ימינו."
  • "שום כתיבה שעוסקת באני לא יכולה שלא להכיל מניה וביה את הבירור של תנאי ההופעה של האני."
  • "במבט כולל נדמה שכתיבה ב'זהותית מדוברת' היא כתיבה במרחב הטקסי של ביצור זהות. תחבול של העונג שבאמירת אני."
  • "האתוס של פוליטיקת הזהויות חרג מהרחם הליברלי שבו התרקם ובלע אליו גם את צורת השיח המנוגדת לו מטיבה, השיח הדתי־שמרני."

אמרותיו[עריכה]

  • "הרגעים של הספק הם בעיניי הרגעים המכוננים של היהדות."
  • "לכתוב ספר זו אפשרות לבדוק איך העולם עובר דרכי או איך אני עובר בעולם."
  • "במשך הרבה שנים בספרות העברית והעולמית, שולטת פרדיגמה ריאליסטית – איך אנחנו יכולים לשקף את המציאות באמצעות מילים. אני לא מצויד בפרדיגמה הזו, וצריך לכפות אותה על עצמי."
  • "הסוגיה של הזמן, המעבר שלו, התוצאות שלו, הצורה שבה הוא נקלט בתודעה – אלו שאלות שהעסיקו את הספרות מאז ומעולם. אך ספרות המדע בדיוני אפשרה לחשוב על זמן עתיד, בעוד שהספרות היפה קשורה לעבר ולהווה."
  • "אני חושב שאנשים תמיד יזדקקו לדמויות, לעלילה, למבט חדש על העולם, לכך שמישהו ינסח בעבורם רחשי לב שהם לא יכלו לנסח בעצמם."

על עצמו[עריכה]

  • "אני לא מתבודד. יש לי פשוט מעט מאוד צרכים. ב'מתבודד' יש סוג של טינה כלפי החברה, והטינה היחידה שיש לי היא כלפי עצמי.‭"
  • "החניכה שלי לשירה בזמנו הייתה הניסיון לחפש מודל של הבעה עצמית שלא עובר דרך העולם של בית הכנסת ושל אבא שלי."
  • "אני מרגיש שאני נמצא בנקודת האפס שלי, בהתחלה של הדברים – ובו־זמנית אני מרגיש שהכול כבר קרה, שאני ממש עייף ושאני בן מיליון שנה."
  • חרדה היחידה שאני יכול לחוש היא כלפי מה שאני כותב כרגע, לא כלפי מה שכתבתי לפני שנתיים ועכשיו רואה אור. אני כבר נמצא בספר הבא."