תימהון (ספר)

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תימהון הוא רומן מאת אהרן אפלפלד שיצא לאור ב־2018.


  • "מקומות שביקרת בילדותך לא שוכחים."
  • "את שמחת החיים הייתה מביעה בשדות ובנהר."
  • "חשה נועם נשכח באיבריה. מולה ישבה אישה כבת חמישים. הבעת פניה אמרה נחת ושביעות רצון."
  • "בקימפולונג היו השמיים מנומרים בעננים, אך הרחובות היו מלאי אור."
  • "קיומה ביום היה מצומצם ובלילות אף מצומצם יותר."
  • "כשהקיצה אירנה מהזיותיה כבר הייתה האפלה שרויה לרגלי האילנות."
  • "הייתי מלאה שמחה מגופו ומגופי בלי תחושת חטא."
  • "חיינו בעולם הזה כל כך קצרים שלא ניתן לנו לאהוב את אלה שאנו רוצים לאהוב."
  • "אפילו החפצים הרבים, הגדולים והמוצקים, שבהם השתמשו במשך שנים, אפילו הם לא העלו בראשה מראה שהתגעגעה אליו. בסיוטי הלילה ראתה אותם בדיוק כמו בחייהם: מלאים, חשדנים וממורמרים."
  • אושר המועט הזה פג חיש מהר. עתה הוא חוזר מעבודתו יהיר ומרוגז, זולל את הצלי ומבקש תוספת. המילים כמו נאלמו בפיו. עתה אינו משמיע אלא המהומים."
  • "תני לי את ייסורייך, תני לי את בשרך הכואב, תני לי את רוחך הנכאה. אני יכולה להכיל בקרבי הרבה ייסורים. לא באתי לעולם אלא כדי לקבל אותם מידייך."

נאמר עליו[עריכה]

  • "הספר נקרא 'תימהון' כי הקיום על הרוע והכאב הגלומים בו מעורר בנו מבט של השתוממות, השתאות ורצון אינסופי, ממש השתוקקות, למצוא פשר למעשיהם של בני אדם בעולם." ~ רן יגיל