תעלול (ספר)

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תעלול (באיטלקית: Scherzetto) הוא ספר מאת דוֹמֶניקוֹ סְטַרנוֹנֶה על סבא ונכדו. הספר יצא לאור ב־2016 ותורגם לעברית.


  • "איש של מילים גבוהות, רגשות מעודנים, תחושת אחריות, הגנה חכמה על הטוב."
  • "הפקת מחזור רציף של יצירות, אפילו קטנטנות וזעירות."
  • "הצלחתי לאטום את הסדקים בזה אחר זה, בחרדה בלתי פוסקת."
  • "אני התגלמתי בבשר ודם, והשאר נעשו רוחות רפאים."
  • "כאילו ארבו בתוך גופי כל מיני טיפוסים אנושיים, אחדים אלימים, אחרים אומללים."
  • "הן לא סלחו לי שבחרתי בגרסה הבלתי אפשרית ביותר מתוכן."
  • "רק שבב קטן של חומר חי שהפוטנציאל שלו – כמו אצל כולם – דחוס בהמתנה להתפתחות."
  • "חוסר העניין שלה נראה כמו שיטה להעניש אותי על חוסר העניין שלי."
  • בקרים הייתי כל כך חלש שהייתי צריך לאזור כוח כדי לעמוד על הרגליים, נאלצתי לדחוק את ירכיי באצבעות, לכופף את החזה קדימה כמו מכסה של מזוודה, למתוח את שרירי הגפיים העליונים והתחתונים בנחישות שהשאירה אותי קצר נשימה, ורק כאשר הכאב בגב התמתן הצלחתי למשוך למעלה את כל השלד, אבל בזהירות."
  • "הוספתי בהתלהבות מעושה שמאוד מתחשק לי להיכנס לתפקיד הסבא לזמן־מה, שהיא יכולה לנסוע בלב שקט, שאני ומריו ניהנה מאוד."
  • "הלכתי לתחנת הרכבת במצב רוח רע ונרגן, הכנסתי למזוודה חפצים מכל הבא ליד, ואפילו מתנה למריו לא לקחתי, פרט לשני ספרי אגדות שאיירתי לפני שנים רבות."

נאמר עליו[עריכה]

  • "הסיפור הוא על ניסיונו הכפייתי של היחיד להיחלץ מסביבת הולדתו ולהיות למישהו אחר, שונה מכל הדורות שקדמו לו." ~ תלמה אדמון