"אני מוכרח להגיד דברים כמו שהם, לעומקם, שאם לא כך, למה לכתוב? הסופר צריך להיות חסר בושה ולא זהיר, אחרת מה הטעם? זאת לא אמת ולא ספרות. ספרות לא נועדה לנחם."
"לספר על המשפחה שממנה אנחנו באים, לספר את המשפחה שאותה היינו רוצים ליצור ואת זאת שבסופו של דבר יצרנו, זה בעצם לדבר על הסינתזה המהותית ביותר של החיים."
"כמה דברים מופרכים יכולים להתרחש בראש, לאהוב ולרצות בטובתה כבר בלי להצליח לרצות בטובתה, לרצות ברעתה ולהמשיך לאהוב ולרצות בטובתה."
"מה שנחשב היו יחסי המשיכה־דחייה המתמשכים שלנו. כאילו הפרזנו בחיבה ההדדית שלנו רק כדי שנוכל לוודא את קיומו של התיעוב ההדדי שלנו. או להפך. כמובן, לא חסרו תקופות מאושרות, שוחחנו על הכול, התבדחנו."