"אני אזרח העולם. זו היררכיית הזהויות שלי: אזרח העולם, אחר כך יהודי ורק אחר כך ישראלי." ~ [1]
"פעם הייתה פה אשלייה, קראו לה סטטוס קוו. האשלייה הזאת נופצה! הסטטוס קוו מת!" ~ בורג בהפגנת החילונים בגן סאקר, פברואר 99
"אני מאמין בתורה של אי־אלימות. אני לא חושב שלהאמין באי־אלימות זה להיות פראייר. בעיני גנדי הוא הכי יהודי שיש. הוא מבטא עמדה יהודית ותיקה מאוד. כמוהו כיוחנן בן זכאי שביקש את יבנה וחכמיה. לא את ירושלים, לא את בית המקדש, לא ריבונות. יבנה וחכמיה." ~ [2]
"בין כותלי בית הספר המפגש ביני לבין חברי הוא סטרילי. שולחנות העבודה (אלה שהיו פעם מעץ צבוע ירוק והיום פשוט פורמיקה) עדיין מלמדים את הילד את גבולות המגע הבין־אישי. ילדים עדיין חורצים בשולחן קו עבה, בינם לבין שכנם לספסל ואומרים זה לזה 'אני עד כאן, אתה מכאן'. בטיול מיטשטש החיץ. אחד מושיט לשני יד, עוזר לו לעבור מכשול קשה. חולקים אוכל זה עם זה, פורסים לרעב לחם בסולידריות שאין לה תחליף, במהלכו של קטע קשה, ויש קטעים קשים, לומדים להכיר ולהתחשב בחולשותיו של הזולת. או לכבד את תכונותיו האישיות. בטיול, בחוץ, במרחב שבין קו האופק למרחבי הרקיע מתגלים ילדים חבויים. אלה שביום יום נדחקים לעתים לשולי החברה, כי מלכת הכיתה או מלך הבנים מאפילים עליהם, הופכים לרגע למוליכי דעת קהל ודמויות אהודות ואהובות." ~ עיתון הארץ (ה-27 במאי, 1994)
זהות היא מאבק מתמיד של האדם עם עצמו. חשיבה בלתי-פוסקת וביקורת עצמית חסרת רחמים הם תנאי יסוד לקיומה של זהות חיה ותוססת. (עמ' 15)
"את אירופה שיקמו בכספים ואותנו בעצמאות. את שדות הקרב, המיליטריזם והעריצות של אירופה החליפו הכלכלה והדמוקרטיה. ובמרחבי ההיסטוריה נעשה נס ביולוגי. אפרם של יהודים מתים עלה כענן לשמים וירד ארצה כמו גשם במקום אחר, שאריות תאים של יהודים שובטו, ומהם קמה מדינת ישראל." ~ (עמ' 240)
