אדולף אייכמן
אדולף אוטו אייכמן (בגרמנית: Adolf Otto Eichmann) (19 במרץ 1906 - 31 במאי 1962), מבכירי המנגנון הנאצי בגרמניה, הובא למשפט בישראל. הורשע ונדון למוות בתלייה.
אמרותיו
[עריכה]- "לא היה אכפת לי מהיהודים שגירשתי לאושוויץ, אם הם חיים או מתים. זו היתה פקודה של הפיהרר: יהודים שכשירים לעבוד יעבדו, ואלה שלא – יישלחו לפתרון הסופי." ~ 1957 (מקור)
- "אילו המתנו 10.3 מיליון יהודים, הייתי אומר בסיפוק: 'יופי, חיסלנו את האויב', זו אמירה קשה ואני יודע שישפטו אותי עליה, אבל זו האמת." ~ 1957 (מקור)
- "אשמתי היא הצייתנות שלי, כניעתי לחובת השירות ולחובת השירות המלחמתי, לשבועת האמונים לדגל ולשירות."
- "אם לסכם את הכול, אני לא מתחרט על כלום." ~ במהלך משפטו בישראל (מתוך מגזין "לייף", 5 בדצמבר 1960)
- "אדולף היטלר אולי טעה לאורך כל הדרך, אבל דבר אחד הוא מעבר לכל מחלוקת: האיש העפיל בסולם הדרגות מטוראי בצבא הגרמני עד לפיהרר של עם המונה שמונים מיליון אנשים... הצלחה זו לבד הוכיחה כי עליי להכפיף עצמי אל האיש הזה." ~ מתוך "זיכרונותיו של אייכמן" (1961)
- "לא רדפתי יהודים תוך תאווה ותשוקה. זאת עשתה הממשלה. הלא רק ממשלה יכולה לבצע רדיפה, אולם מעולם לא היה זה בכוחי. אני מאשים את המושלים על כי השתמשו לרעה בצייתנותי. אז נדרשה צייתנות ממש כפי שתידרש בעתיד מן הפיקודים. את הצייתנות מעלים על נס כמידה טובה. משום כך יותר לי לבקש להתחשב בעובדה כי אני צייתתי, ולא בעובדה למי צייתתי. כבר אמרתי: שכבת ההנהגה, עמה לא נמניתי, נתנה את הפקודות... אומרים, כי יכול וחייב הייתי להמרות את פי הפקודה. זוהי הערכת דברים שלאחר מעשה. בנסיבות אשר שררו אז, לא היתה התנהגות מעין זו אפשרית. איש אף לא נהג כך. מנסיוני יודע אני, כי האפשרות, לקיומה טענו אך ורק אחרי המלחמה, להמרות פיהן של פקודות, אפשרות זו מעשיה לצרכי התגוננות הינה."
נאמר עליו
[עריכה]- "הבנאליות של הרוע." ~ חנה ארנדט
- "כל כך צר מחשבה, הוא מדבר בכאלה קלישאות, ומבחינה תחבירית, הוא כמעט אף פעם לא מסיים משפט כראוי. כשאת שומעת אותו מדבר, את רואה שהוא באמת אינו מסוגל לנסח משפט אחד מקורי משל עצמו. כך שמצד אחד הוא אדם שמעורר בעתה, אבל מצד שני הוא כלום, אף אחד, אדם חסר חשיבות לחלוטין." ~ מרגרטה פון טרוטה
