משפט אייכמן

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדולף אייכמן על ספסל הנאשמים

משפט אייכמן הוא משפט שהתנהל בישראל בשנת 1961, ובו הועמד לדין הפושע הנאצי אדולף אייכמן על מעשיו בשואה ובסיומו נידון למוות.

לפני המשפט[עריכה]

  • "שלושתנו גררנו אותו לרכב. אני בראש, תבור בגוף ומלחין ברגליים. שום התנגדות לא היתה, נשאנו אדם שנשם ונשף בבהלה ולא אמר שום מלה. זו לא היתה הפתעה, לא חשבנו שיהיה אחרת". ~ רפי איתן, מפקד המבצע ללכידת אייכמן
  • "אשר לסדר ההופעות של העדים הצענו לקחת בחשבון לא רק את תוכן דבריהם, הדרוש לקונסטרוקציה המשפטית וההיסטורית, אלא גם את תכונותיהם החיוביות, כדמויות מסמלות את אלה שניספו ואף את אלה שנשארו בחיים." ~ רחל אוירבך, מנהלת המחלקה לגביית עדויות, יד ושם

דברים שנאמרו במשפט[עריכה]

  • "במקום בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן – אינני עומד יחידי. עימדי ניצבים כאן, בשעה זו, שישה מיליון קטגורים. אך אין הם יכולים לקום על רגליהם לשלוח אצבע מרשיעה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם – אני מאשים. מפני שאפרם נערם בין גבעות אושוויץ ושדות טרבלינקה, נשטף בנהרות פולין וקבריהם פזורים על פני אירופה לאורכה ולרוחבה. דמם זועק, אך קולם לא יישמע. אהיה על כן אני להם לפה ואגיד בשמם את דבר האישום הנורא." ~ גדעון האוזנר, היועץ המשפטי לממשלה והתובע הראשי במשפט
  • "הנאום היה בערך כך: כ- 7-8 קילומטר מכאן, מערב לאסן, הבטיח הפיהרר ליהודים מכורה חדשה. אין דירות ואין בתים. אם תבנו, תהיה קורת גג מעל לראשיכם. אין מים, הבארות בכל הסביבה מלאות תחלואה, יש שם חולירע, דיזנטריה וטיפוס. אם תקדחו ותמצאו מים, יהיו לכם מים...את הנאום נשא אדולף אייכמן שהמתין לנו בתחנת הרכבת." ~ מקס בורגר
  • "אנו תמיד התפלאנו איך ילד בגיל 4-3 הבין את כל הטרגדיה של המצב, איך הם השתדלו לשתוק כאשר נחוץ היה, איך הם ידעו להסתתר. לא האמנו שילדים קטנים, שרצינו לתת להם זריקה כאמצעי שינה, היו אומרים, כמו שאמר לי אותו זאטוט: 'לא צריך, אני אשתוק'. התפלאנו על הבגרות הזאת של הילדים...בבוקר נכנס אוטו לגטו, והודיע: 'כל אחד שיופיע בחוץ - יומת'. וקול זה הלך והתגבר בכל סמטאות הגטו...אימהות התפרצו בצעקות, הם הרגישו כאילו שהסכנה לילדים הגיעה." ~ אהרון פרץ
  • "אין זה שם ספרותי. אינני רואה את עצמי כסופר הכותב דברי ספרות. זו כרוניקה מתוך הפלנטה אושוויץ. הייתי שם בערך שנתיים. אין הזמן שם כפי שהוא כאן, על־פני כדור הארץ. כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר. ולתושבי פלנטה זו לא היו שֵמות. לא היו להם הורים ולא היו להם ילדים. הם לא לבשו כדרך שלובשים כאן. הם לא נולדו שם ולא הולידו... הם לא חיו לפי החוקים של העולם כאן ולא מתו. השם שלהם היה המספר ק. צטניק." ~ יחיאל די-נור

על המשפט[עריכה]

  • "כולנו ידענו כי מתהלכים בתוכנו אנשים מן העולם ההוא. היינו נתקלים בהם יום יום ברחוב, במשרדים, בחנויות, בשוק, באסיפות... אך דומה כי רק במהלכו של משפט נורא זה, ככל שהוסיפו העדים לעלות אל דוכן העדויות, הניצולים נצטרפו בתודעתנו להכרה ברורה... כי הם חלק בלתי יימחה מטיבו וצלמו של העם החי שאנו משתייכים אליו." ~ נתן אלתרמן בטור בעיתון דבר, 9 ביוני 1961

חנה ארנדט[עריכה]

  • "עצם מהותו של משטר טוטליטארי, ואולי גם טיבה של ביורוקרטיה, הוא להפוך בני אדם לנושאי משרות ציבוריות וללא יותר מברגים במנגנון מנהלי, וכך לשלול מהם צלם אנוש."
  • "באיזו קלות אנחנו אומרים, זה כתוב בחוק, מותר לנו. באיזו קלות אנחנו אומרים, אם נציית אנחנו טובים. אם אנחנו טובים כך נתקדם. ככה מתהווה הבנאליות של הרוע."
  • "האמת העצובה היא שרוב מעשי הרשע נעשים בידי אנשים שמעולם לא החליטו במודע להיות טובים או רעים."
  • "אדם ממוצע, נורמאלי לחלוטין, לא טיפש, לא מסונוור ולא רפה שכל, פשוט לא יהיה מסוגל להבחין בין טוב לרע." ~ על אדולף אייכמן
  • "מידת קרבתו או ריחוקו של פושע זה או אחר מבין הרבים אל האיש ההורג את הקרבן בפועל אינה אומרת כלום באשר למידת אחריותו. נהפוך הוא בדרך כלל תגדל האחריות ככל שאנו מתרחקים מן האיש המפעיל את כלי המשחית בידיו."
  • "זה היה יכול לקרות ברוב המקומות, אבל זה לא קרה בכל מקום. מבחינה אנושית אין צורך ביותר מכך, ואי אפשר לדרוש יותר כדי שהפלנטה הזאת תמשיך להיות מקום מתאים לחיים של בני אנוש."

גזר הדין[עריכה]

  • "אפילו מצאנו שהנאשם פעל מתוך ציות עיוור, כטענתו, עדיין היינו אומרים שאדם אשר השתתף בפשעים בממדים כאלה במשך שנים, חייב לשאת בעונש הגדול ביותר הידוע לחוק, ושום פקודה לא תוכל לעמוד לו אפילו להקלת העונש. אך מצאנו שהנאשם פעל מתוך הזדהות פנימית עם הפקודות שניתנו לו וברצון עז להשיג את המטרה הנפשעת, ואחת היא, לפי דעתנו, אף לצורך הטלת העונש על פשעים מחרידים כאלה, כיצד נולדו הזדהות זו ורצון זה, ואם היו פרי החינוך הרעיוני שניתן לנאשם מידי המשטר אשר העלה אותו, כפי שטוען סניגורו. בית משפט זה דן את אדולף אייכמן למיתה, בשל הפשעים כלפי העם היהודי, הפשעים כלפי האנושות ופשע המלחמה, בהם הורשע." ~ מתוך פסק הדין של השופטים, 15 בדצמבר 1961.
  • "הכרתנו היא שסיום משפט אייכמן על ידי הוצאתו להורג ימעט את דמות השואה ויסלף את משמעותו ההיסטורית והמוסרית של משפט זה. אין אנו רוצים שהצורר יביאנו לכך שנעמיד תליין מתוכנו ואם נעשה כן יהיה בכך משום נצחון הצורר עלינו ואין אנו רוצים בניצחונו של זה. שונאי ישראל בכל העולם רוצים שנילכד במלכודת זו, שאחרי ההוצאה לפועל של פסק דין מוות תניח בידיהם את האפשרות לטעון כי נרצה עוונם של הנאצים, ששולם לעם היהודי על הדם ששפכו. אל ניתן ידינו לכך ואל ניצור אפשרות וצל צילו של רושם כי ניתן כושר קורבנם של ששת המיליונים על ידי העלאתו לגרדום של רשע זה." ~ מתוך מכתב של עשרים אנשים רוח ביניהם נתן רוטנשטרייך, מרטין בובר, הוגו ברגמן, עקיבא ארנס סימון ואחרים שקראו לא להוציא להורג את אייכמן.

קישורים חיצוניים[עריכה]

  • אני מאשים – מאגר עדויות ממשפט אייכמן באתר סנונית