גילה אלמגור
גילה אלמגור (נולדה ב־22 ביולי 1939), שחקנית, מפיקה, זמרת, סופרת ותסריטאית ישראלית. שיחקה בהצגות תיאטרון רבות וכן בכ־50 סרטי קולנוע – עובדה שזיכתה אותה בכינוי "מלכת הקולנוע הישראלי". כלת פרס אופיר ופרס ישראל לקולנוע.
- "הרי אני האחרונה שמתביישת בישראליות שלה. האמן לי שהיו לי במהלך הקריירה לא מעט אפשרויות לעבור אל מעבר לים ולנסות לעבוד שם, אבל זה מעולם לא עלה בדעתי. אני ישראלית, ופה ביתי. מעולם לא חשבתי אחרת. הרי אם גברת פרנקל, אמו האמיצה והיפה של נפתלי פרנקל ז"ל, קמה מהשבעה ואמרה 'די לשפיכות הדמים הזו, נקמה לא תוביל לשום תוצאה' – אז מה הבעיה עם המילים שלי?" ~ עונה להתקפות עליה שכביכול אינה פטריוטית ישראלית על רקע מבצע "צוק איתן" (יובל אברמוביץ' "הקיץ החם של גילה", באתר ישראל היום, 16 ביולי 2014)
- "מעולם לא הייתי אדם שתקן. תמיד אמרתי את דבריי, ותמיד היו מי שלא אהבו אותם. אבל מעולם, מעולם לא זכיתי לגידופים ולאיומים כאלה. מותר למישהו לא להסכים איתי, מותר להגיד לי 'הגזמת', 'טעית', 'הדברים שלך לא נעימים'. אבל לקלל ולאחל לי מוות? לאן הגענו? זה מה שמפחיד אותי. הרי הימים הללו יחלפו, בסופו של דבר, זאת המערכה ה־11 שמדינת ישראל חווה מאז קיומה, ואנחנו נחזור לשיגרה בשלב כזה או אחר. אבל אחרי כל המעשים, נישאר עם המילים. ועל זה כאב הלב הגדול שלי כרגע. ממתי נהיה כאן מסוכן לדבר? אני לא הייתי יכולה לחיות במדינה ללא חופש. ההתלהמות עליי ועל אחרים נובעת מכך שאולי יש פה דור צעיר שלא מעריך את החופש, ושכח שעד לפני 66 שנים היו קוראים לנו 'יהודים מלוכלכים'. אסור שנהרוג את עצמנו בגלל דעות. פשוט אסור. אני מקווה שהשבועות הקשים שעוברים עלינו, נפשית, מוראלית ופיזית, יהיו בחזקת שעון מעורר לחשיבות של הכבוד והחמלה בחברה שלנו. אני מרגישה שאנחנו עכשיו נמצאים בתהליך של 'פייס ליפט' לחברה שלנו. מין קילוף של כל מיני דברים שנובעים מההתבגרות שלנו כמדינה בת שישים ושש שנים, ואני מקווה שמעשים כאלו לא יחזרו על עצמם." ~ על חוסר הסבלנות בחברה הישראלית ועל הסכנה בה נתון חופש הדיבור במדינת ישראל (יובל אברמוביץ' "הקיץ החם של גילה", באתר ישראל היום, 16 ביולי 2014)
- "אני חושבת שאת הגיל מתחילים להרגיש כשהאנשים מסביבך מתחילים ללכת לעולמם. הרגשתי את זה במיוחד בימים האחרונים. פעם, בתקופה של מלחמה, היינו מצטלצלים עם כל החברים, והיום כבר כמעט שאין למי להתקשר, מלבד הילדה והנכדים ועוד כמה קרובים. כבר איבדתי את שתי החברות הכי טובות שהיו לי, אחת מהן נפטרה במפתיע משבץ בלונדון, והשנייה מגידול בראש. לפני מותה, כשהיא הייתה בעננת התרופות, היא אמרה לי: 'גילה, גילה, גילה... היא מחכה לי... גילוש, מה יהיה עלייך? אנחנו משאירות אותך פה לבד'. אז אני לא לבד, אבל אני בהחלט נטולת רבים מחבריי וחברותיי ולא מעט קולגות. חנה מרון, יוסי בנאי, אריק לביא, ספי ריבלין, אסי דיין, ועוד רבים, אהובים ומופלאים שהיו חברים או קולגות. בני הדור שלי הולכים ומתים." ~ על חבריה למקצוע שהלכו לעולמם ועל אופן ההשפעה של פטירתם על חייה (יובל אברמוביץ' "הקיץ החם של גילה", באתר ישראל היום, 16 ביולי 2014)
- "זה היה חביב מאוד. ראיתי את זה אחרי שכולם ראו, וחייכתי. חשבתי שהוא קלט משהו נכון בקשיחות שלי. הדבר היחיד שהיה שגוי בעיניי זה ששמו לו מין צעיף סמרטוטי על הצוואר. לפני כמה חודשים הוא התחתן, והחבר'ה של 'ארץ נהדרת' באו לצלם אותי מאחלת לו מזל טוב. אמרתי לו שאני מאחלת לו שהנישואים שלו יהיו ארוכים יותר משם המשפחה שרעייתו מקבלת. אמרתי גם שהצעיף שהוא משתמש בו הוא לא משהו, ושיש לי צעיף שהבאתי מסין לתרום לו, ואם הוא לא מעוניין בו, הוא מוזמן לתת אותו כמתנה לאשתו. למחרת הוא התקשר אליי להודות לי והיה מאוד חביב. הוא בחור מקסים וחקיין מדהים. אני בהחלט אוהבת לחייך ולצחוק, ומתפללת שיהיו לנו הרבה סיבות לחייך פה." ~ על החיקוי שלה בארץ נהדרת (יובל אברמוביץ' "הקיץ החם של גילה", באתר ישראל היום, 16 ביולי 2014)
נאמר עליה
[עריכה]- "אישה שצמחה עם הקולנוע הישראלי, שהשתתפה בסרטים שאפיינו את הריחות והטעמים של ארץ ישראל הישנה, וכן הלאה, וגם היא עצמה מאוד מחוברת למאורעות ההיסטוריים השונים שעברו על המדינה." ~ ליאור קרן
