מוטי לרנר

מוטי לרנר

מוטי לרנר (נולד ב־1947) הוא מחזאי ישראלי.

אלזה (1990)

דף ציטוטים מורחב – אלזה

• "אני מקווה שמלבד האדון הנכבד ישנם עוד יצורים בירושלים, שאפשר לשוחח אתם בשפה שאפשר להבין."
• "איך שהיא יודעת להכאיב לי. אפשר לחשוב שבגללנו אין לה ילדים. אני לא בטוחה שאנחנו צריכים למהר. אולי כדאי שנעצור רגע, ונהרהר שוב בתוכניות שלנו."
• "אני אכתוב כמה שירים. אתה תפרש אותם במאמר. והפרופסור בובר ידידי יפרסם אותו בעיתונים. אתה תהיה מבקר הספרות החשוב ביותר באסיה. כל בעל בית בירושלים ישמח להלין אותנו בצל קורתו."

מלכות חולפת (2009)

(מחזה על היינריך היינה)

• "אם שוחרי מהפכה אנחנו, עלינו לשבור את כלי החרסינה."
• "הבה נרים כוס לחיי הצנזורים בגרמניה, שבזכותם נקים כאן לגיונות של סופרים שוחרי חופש."
• "גורל השירה תלוי בגורל המשוררים. היינה זקוק להגנה כדי להמשיך לכתוב. אנחנו מבקשים שתשפיעי על ידידייך בממשלה לפרוש עליו את חסותם."
• "לקוראים שלך אין זכות להבין את העולם בו הם חיים? יום אחד יתברר שהמלך באמת בריון, שגופו גדול מדי ביחס למוחו, שכישוריו הבולטים ביותר הם רכיבה על סוס ונפנוף חרב."

אחרי המלחמה (2016)

(מחזה על משפחה לאחר מלחמת לבנון השנייה)

• "כשסיפרנו לכם שאנחנו הולכים בערב להפגנה נגד המלחמה, הוא הסתגר בחדר השינה. את יצאת מיד אחריו. לא באתם לחתונה. כשחתמנו על עצומה לסגת מלבנון, הוא אסר עלייך לבוא לקונצרטים שלי."
• "והוא עומד לי מול העיניים. מחייך. מרוצה. שום חרטה. שום התנצלות. כל העולם מונח לרגליו. הוא רק צריך להושיט יד ולקחת."
• "התכלת של השמים הייתה כמו שזכרתי אותה. והאדמה אדמדמה, והברושים ירוקים. ופתאום הציף אותי הריח שלהם. ריח חריף של ברושים זקופים שיישאר כנראה צרוב בנחיריים שלי לעולם."
• "כשזובין מהטה התיישב לידי במטוס וביקש ממני לנגן עם הפילהרמונית, חשבתי שמשהו השתנה פה. שאולי אנשים בכל זאת מוכנים לשמוע אותי. שזאת הזדמנות להגיע לאיזושהי הבנה. קיוויתי שגם אתם השתניתם. שתשבו בשורה הראשונה, מחייכים וגאים, קיוויתי שאחרי ההדרן תמחאו כפיים."

אמרותיו

• "אני כותב על כאב וחוסר אונים. על כוחות פוליטיים שמשחקים בחייך."
• "חשוב שהניסיון להבין את המציאות בהקשר פוליטי והיסטורי ימשיך להתקיים."
• "אנשי תיאטרון מבינים את החשיבות של תיאטרון פוליטי, אבל חוששים מההתקבלות שלו אצל הקהל."
• "התיאטרון חייב להיות תמיד מעבדה לבחינת מרכיביה השונים של המציאות – לא המציאות המיידית הנשקפת אלינו מהחצר האחורית או מבעד למסכי הטלוויזיה. התיאטרון חייב לבחון את המציאות שמתחת למציאות המיידית הזאת. את המציאות הנסתרת, זו שאינה ששה לגלות את עצמה למתבונן בה, את המציאות הפנימית הקשה, המאיימת, הבלתי נשלטת, המזינה את פעולותיהם של בני האדם."