אגדה (יהדות)
אגדה או אגדתא הם חלקים בתלמוד ובספרות הפרשנית שלו שאינם עוסקים בהלכה. בספרות האגדה נכללים נושאים רבים, החל מסיפורים כלליים וסיפורי שבחים ומשלים, פרשנות למקרא, וכלה בדברי חוכמה ומוסר. עיקרה של האגדה מצוי במדרשי אמוראים כגון מדרש רבה, מדרש תנחומא ואחרים. חלק עיקרי נוסף משולב לעתים בתוך דברי ההלכה שבתלמוד.
מדברי התלמוד על האגדה
[עריכה]- "תנו רבנן עתיר נכסין עתיר פומבי זה הוא בעל הגדות." ~ בבא בתרא, דף קמ"ה, ע"ב
- "אחרים אומרים גד שדומה להגדה שמושכת לבו של אדם כמים." ~ יומא, ע"ה, א'
- "ר' אבהו ור' חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא רבי אבהו דרש באגדתא רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא שבקוה כולי עלמא לרבי חייא בר אבא ואזול לגביה דר' אבהו חלש דעתיה אמר ליה אמשל לך משל למה הדבר דומה לשני בני אדם אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית על מי קופצין לא על זה שמוכר מיני סידקית." ~ סוטה, מ', א'
- "יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דר' יצחק נפחא מר א"ל לימא מר שמעתתא ומר א"ל לימא מר אגדתא פתח למימר אגדתא ולא שביק מר פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשים אחת ילדה ואחת זקינה ילדה מלקטת לו לבנות זקינה מלקטת לו שחורות נמצא קרח מכאן ומכאן." ~ בבא קמא, ס', ב'
- "כל משען מים אלו בעלי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים באגדה." ~ חגיגה, י"ד, א'
נאמר עליה
[עריכה]- "האגדה היא התבנית הספרותית העיקרית, ששלטה כמה מאות שנים בעולם היצירה החופשית, העממית והאישית, של האומה הישראלית. על פי מהותה אין האגדה חזיון ספרותי עראי ועובר, אלא הוא יצירה קלַסִית של רוח עמנו, יצירה שיש לה פירות לשעתה וקרן קימת לדורות." ~ מתוך ההקדמה לספר האגדה מאת חיים נחמן ביאליק וי"ח רבינצקי
- "המדרש יכול להצמיח הלכות חדשות (הוא הוא 'מדרש ההלכה') ויכול להביא ליצירת מסורות סיפוריות ופרשניות שאינן מביאות בעקבותיהן עשייה וחובה ('מדרש אגדה')." ~ אביגדור שנאן
