ספר האגדה
ספר האגדה הוא לקט מקיף מספרות המדרש והאגדה שנערך על ידי חיים נחמן ביאליק וי"ח רבינצקי החל מ־1903 ויצא לאור במהדורות רבות.
מתוך ההקדמה
[עריכה]- "האגדה היא התבנית הספרותית העיקרית, ששלטה כמה מאות שנים בעולם היצירה החופשית, העממית והאישית, של האומה הישראלית. על פי מהותה אין האגדה חזיון ספרותי עראי ועובר, אלא הוא יצירה קלַסִית של רוח עמנו, יצירה שיש לה פירות לשעתה וקרן קימת לדורות."
- "וסגנון הלשון של האגדה הגיע אף הוא – במבחר הדוגמאות, כמובן, – לשלֵמות גדולה. זהו סגנון בהיר ופשוט, קל ונובע, נוח ומרֻוח. הרבה יש בו מן הקביעות והדיוק של לשון ספרותית מפותחת, הרבה מן החמימות הפנימית, הכבושה והנאמנה של לשון־הלב, הרבה מן הציוריות וההפלגה של כוח־הדמיון העממי והרבה מן הצמצום והחריפות של לשון חכמים ומשלי־עם."
- "בימינו לא כל אדם מצוי אצל ספרים עתיקים ולא כל אדם יכול ורוצה לחטט בתוך תלי־תלים שנצברו כהררים במשך כמה דורות – על מנת למצוא מרגליות תחתם. וכל שכן שלא כל אדם יכול לצרף קרעים וטלאים לטלית שלמה, ושברי אבנים מפוזרות לבניין. האגדה, בתור מקצוע חופשי של יצירה, הייתה כל ימי כעין שדה של הפקר וחורשה עזובה, שגידולי־הבר והספיחים פרים ורבים בהם מאליהם. אדם בן זמננו שרגיל לבקש סדר, שיטה ושלמות אפשרית בתלמודו, כשיכנס לתוך חורשה עזובה זו – לא ימצא בה את ידיו ואת רגליו ולעולם תהא יגיעתו מרובה משכרה."
מתוך האגדות
[עריכה]- "כְּשֶׁהָיָה אַבְרָהָם בֶּן שָׁלוֹש שָׁנִים יָצָא מִן הַמְּעָרָה,
- הִרְהֵר בְּלִבּוֹ: מִי בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְאוֹתִי?
- הִתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ לַשֶּׁמֶשׁ.
- לָעֶרֶב שָׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ בְּמַעֲרָב וְזָרְחָה הַלְּבָנָה בְּמִזְרָח.
- כְּשֶׁרָאָה אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים סָבִיב לַיָּרֵחַ,
- אָמַר: זֶה שֶׁבָּרָא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְאוֹתִי, וְהַכּוֹכָבִים הַלָּלוּ שָׂרָיו וַעֲבָדָיו."
- "נָטְלָה אֶלֶף עֲבָדִים וְאֶלֶף שְׁפָחוֹת וְהֶעֱמִידָה אוֹתָם שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת
- וְאָמְרָה: פְּלוֹנִי יִשָּׂא פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית תִּנָּשֵׂא לִפְלוֹנִי, וְזִוְּגָה אוֹתָם בְּלַיְלָה אֶחָד.
- לְמָחָר בָּאוּ לְפָנֶיהָ: זֶה רֹאשׁוֹ פָּצוּעַ, זֶה עֵינוֹ שְׁמוּטָה, זֶה זְרוֹעוֹ פְּרוּקָה, זֶה רַגְלוֹ שְׁבוּרָה.
- אָמְרָה לָהֶם: מָה לָכֶם?
- זֶה אָמַר: אֵינִי רוֹצֶה בָּזוֹ.
- וְזוֹ אָמְרָה: אֵינִי רוֹצָה בָּזֶה."
- "פַּעַם אַחַת נִכְנַס הַכַּדָּד וְיָשַׁב אֵצֶל רַ' שִׁמְעוֹן וְנִתְרַוַּח עִמּוֹ.
- אָמַר לוֹ: רַבִּי, זָכוּר אַתָּה, שֶׁהָיִינוּ אֲנִי וְאַתָּה הוֹלְכִים לְבֵית סֵפֶר אֶחָד?
- אַתָּה זָכִיתָ וַאֲנִי לֹא זָכִיתִי: הִתְפַּלֵּל עָלַי שֶׁיְּהֵא חֶלְקִי עִמְּךָ לָעוֹלָם הַבָּא.
- אָמַר לוֹ: וּמָה אֶתְפַּלֵּל עָלֶיךָ, הֲרֵי תָּבוֹא עִם בְּנֵי אֻמָּנוּתְךָ, שֶׁאֵין מַשְׁרִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא עִם בְּנֵי אֻמָּנוּתוֹ."
- "יְפֵיפִיּוֹת שֶׁבָּהֶן מֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת?
- 'תְּנוּ עֵינֵיכֶם בְּיֹפִי, שֶׁאֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְיֹפִי'.
- מְיֻחָסוֹת שֶׁבָּהֶן מֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת?
- 'תְּנוּ עֵינֵיכֶם בַּמִּשְׁפָּחָה, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים.'
- עֲשִׁירוֹת שֶׁבָּהֶן מֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת?
- 'תְּנוּ עֵינֵיכֶם בְּבַעֲלֵי מָמוֹן'."
- "רַבָּה בַּר בַּר חָנָה הָיָה מְהַלֵּךְ בִּשְׁיָרָה,
- אָכַל וְשָׁכַח וְלֹא בֵּרֵךְ.
- אָמַר: הֵיאַךְ אֶעֱשֶׂה?
- אִם אֹמַר לָהֶם: שָׁכַחְתִּי לְבָרֵךְ –
- יֹאמְרוּ לִי: בָּרֵךְ כָּאן, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁתְּבָרֵךְ – לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה מְבָרֵךְ."
נאמר עליו
[עריכה]- "ביאליק ורבניצקי הביאו אל ספרם רק את מה שהם הגדירו כ'טוב ומובחר', וכ'אותן אגדות משובחות הנשמעות באוזני כל אדם'. הם לא היססו לצרף אגדות שונות ואף סותרות ולעשותן אגדה אחת, חדשה, ולא חששו מתרגום לעברית של קטעים ארמיים... הוא מבוסס ונטוע היטב במקורות אך חובר כגשר מוצהר, עם ניחוח עממי, ומטרתו הייתה לחבר בין העולם הקסום והעשיר והפחות מוכר של האגדה היהודית לבין הציבור הרחב. ביאליק ורבניצקי בנו גשר מופלא." ~ אביגדור שנאן
- " 'ספר האגדה' הוא ספר בלתי־מהימן במוצהר, מבחינת מידת נאמנותו לנוסחיהן המקוריים של אגדות חז"ל. ביאליק ורבניצקי הרשו לעצמם, כפי שניסחו זאת הם־עצמם בהקדמתם, 'להרכיב כמה נוסחאות זו בזו ולמזגן יחד או לצרף שברים מפוזרים של אגדה אחת לדבר שלם'. יתירה מזאת, הם תירגמו את כל האגדות הארמיות לעברית (ותרגום – כל תרגום – הוא, כידוע, פירוש)... אין בכך כדי להמעיט כהוא זה מחשיבותו הוודאית של 'ספר האגדה'. היה זה מפעל נועז ונחוץ ביותר, ומקומו בארון־הספרים היהודי מובטח לְדורות." ~ אסף ענברי