חיים נחמן ביאליק

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ביאליק בצעירותו

חיים נחמן ביאליק (9 בינואר 1873 - 4 ביולי 1934), מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, כותב מסות, סופר, מתרגם ועורך שהשפיע רבות על התרבות היהודית המודרנית. נתכנה בשם "המשורר הלאומי". עם זאת, רבים משיריו עוסקים בנושאים אישיים.

מתוך שיריו[עריכה]

שירים אישיים[עריכה]

  • "לי אין עולם אלא אחד - העולם שבלבבי."
  • "אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם – מַה־זֹּאת אַהֲבָה?"
  • "הכנִיסִינִי תחת כנפך, והיִי לִי אם ואחות, וִיהִי חיקך מִקלט ראשִי, קן תפִלותי הנדחות."
  • "יש מילים - הררי אל, יש מילים - תהום רבה."
  • "הקיץ גווע מתוך זהב וכתם ומתוך הארגמן של שלכת הגנים".
  • "בדקתם נעליכם? טִלאתם אדרתכם? צאו הכִינו תפוחי אדמה."
  • "אייך? ואני עוד לא ידעתי מי ומה את - ושמך על שפתיי רעד".
  • "הִיא יושבה לחלון ושורקה שערה, בעיניכם הִיא פרוצה ובעיני הִיא ברה."
  • "'לך ברח?' – לא-יִברח אִיש כמונִי!"
  • "צנח לו זלזל על גדר וינום."
  • "כולם נשא הרוח, כולם סחף האור."
  • "איכה נישא פנינו? במה נקדם יום יבוא?"
  • "ים הדממה פולט סודות, וכל העולם כולו שותק."
  • "לוּ אַךְ הַפָּעַם, וְלוּ רַק עַד־אַרְגִּיעָה, יִשָּׁנֶה נָא אֵלַי בְּכָל־יְקָרוֹ חֲזוֹן קַדְמַת יַלְדוּתִי וּבֹקֶר חַיַּי יַעַבְרֵנִי בִּמְלֹא מָתְקוֹ הָרִאשׁוֹן."
  • "לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן־הַהֶפְקֵר, אַף לֹא־בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי, כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי."
  • "אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי: הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד; קֹדֶם זְמַנּוֹ מֵת הָאִישׁ הַזֶּה,וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה."

שירים כלליים[עריכה]

  • "שלום רב שובך, ציפורה נחמדת, מארצות החום אל חלוני."
  • "ראִיתִיכם שוב בקוצר ידכם ולבבִי סף דִמעה."
  • "קומו, תועי מִדבר, צאו מִתוך השממה; עוד הדרך רב, עוד רבה המִלחמה."
  • "מה רב, אוי, מה רב השיממון בארץ המלאה הפתוחה, שהכל נתנת הִיא לנו, אך אחת לא תיתן – מנוחה!"
  • "אכן חצִיר העם, יבש היה כעץ / אכן חלל העם, חלל כבד אין קץ."
  • "אכן נבל העם, מלא נִקלה ורוש / כולו רקב ומסוס מִכף רגל עד ראש!"
  • "אכן אובד העם, שואף חרפה ורוק / אין למעשיו יסוד ולפעלו אין חוק."
  • "אם יש את נפשך לדעת את המעין ממנו שאבו אחיך המומתים."
  • "שמיִם, בקשו רחמִים עלי! אִם יש בכם אל ולאל בכם נתִיב – ואני לא מצאתִיו – הִתפללו אתם עלי!"
  • "ארור האומר: נקום! נקמה כזאת, נִקמת דם ילד קטן – עוד לא ברא השטן!" ~ השיר "על השחיטה"
  • "התליין! הא צוואר – קום שחט!"
  • "ואִם יש צדק – יופע מִיד! אך אם אחרי השמדי מתחת רקיע הצדק יופיע- ימוגר נא כסאו לעד!"
  • "הוא נִכנס אל גִנזי הפרדס ובידו לפִידו – וחמִשים לפרדס שערִים, ובכל נתִיבותיו חתחתִים: תהומי תהומות והררי הרִים."
  • "בְמוֹתָם צִוּוּ לָנוּ אֶת-הַחַיִּים – הַחַיִּים עַד-הָעוֹלָם!"
  • "קִראו לנחשִים ויעבִירו זעמכם עד קצה הארץ... קִראו לנשרִים ויִשאו זעקתכם עד לב השמיִם... קִראו לעבִים ויִשאו יגונכם אל רחבי הימִים."

פזמונות[עריכה]

  • "למִי תודה, למִי ברכה? – לעבודה ולמלאכה!"
  • "למִי אבן טובה, ולמִי המרגלִית, ולמִי שש אצבעות בידו השמאלִית?"
  • "קן לציפור בין העצים ובקן לה שלוש ביצים. ובכל ביצה - הס פן תעיר - ישן לו אפרוח זעיר."
  • "מִנהג חדש בא למדִינה: אתמול חנה, מחר פנִנה."
  • "אחת, שתיִם, שלוש, ארבע – הִזמִין אל לך אִישה – בחר בה! אל תתמהמה, אל תאחר, שמא יקדמך אחר."
  • "מִנהג חדש בא למדִינה: שִמלת שש וכתנת פסִים – ובשבתות, בין העצִים, פורחִים נשִיקות ואגסִים."

מתוך סיפוריו[עריכה]

  • "פקידי היער – רובם גחכנים ועליזי רוח – מבדחים את דעת הנשים."
  • "הפרנסה היתה מצומצמת, החיים דלים, אבל היו בהם מעט שלווה ונחת."
  • "משיצא אחי הבכור לעבוד בצבא נוספה בכוס היגון החשאי של אמא טיפה חדשה, שרישומה היה ניכר ביותר בימי שבתות ומועדים."
  • "שניהם נעשים פתאֹם זריזים לבטלה, מתחבטים בחצר מזוית לזוית, מבקשים וּמוצאים לעצמם מיני עבודה של מה־בכך."
  • "דומם ישבה באחת הזויות לארץ והתחילה בוכה. הבכיה היתה מתוקה, מתוקה, נובעת ויוצאת מן הלב מאליה."

אמרותיו[עריכה]

  • "כל ההתחלות קשות, אך קשה מהן היא ההתמדה."
  • "אין רואים את הרוח, אבל היא הנוהגת את הספינה, ולא הסמרטוטים האלה המתנפנפים מעל התורן לעיני כל."
  • "גזזיני ואגרשך, עדפיני במילייך." ~ הכוונה היא: תני לי גזוז ואשלם לך במטבעות של גרוש, תני לי עודף במטבעות של מיל.
  • "לחם צר ומים לחץ" ~ על מצות ומי סודה
  • "עומדים שני ליצים, אוחזים בעצים, מכים בביצים והמיטיב להכניס ללוך[1], הרי זה משובוח." ~ על משחק הביליארד
  • "הסיגריה – בצד אחד אש, בצד שני טיפש ובאמצע – עשב יבש."
  • "כל מיני "האנוסים" שלנו, שנכנסו לבטן הנצרות "וקרקרו במעיה" ושם הוסיפו לחתור מתוך רצון יהודי ומתוך דם יהודי – גם אני כהיטלר מאמין בדם ובכח הדם – לאט לאט תחת שרידי האלילות, והם הם בעיקר – אף כי קוראים בשמות של גויים גדולים – שהכשירו את יצירת כל תנועות החופש הגדולות בעולם: את הרינסנס, הליברליזם, הדימוקרטיזם, הסוציאליזם והקומוניזם." ~ דברים שאמר באוניברסיטה העברית, 1933.
  • "אין כאן משל ח"ן ביאליק אלא ח"ן בלבד." ~ על ספר האגדה שבעריכתו שלו ושל י"ח רבנציקי[2].
  • "כל 'וכדומה' אינו בא אלא לשם טישטוש דבר־מה שאינו דומה למדובר... זה טוב במיוחד בהרצאה, שהקהל המקשיב אין לו שהות להרהר ולהקשות קושיות..."[3]
  • על הטענה "דבר כזה אין בשפה העברית!": "מה שיש בשפה העברית, כלומר, בכל הספרות העברית המסורתית וגם החילונית, יש אחד היודע: הרב קוק; אך מה שאין בה, עדין לא נולד אדם שיודע!"[3]

נאמר עליו[עריכה]

  • "אצל ביאליק האמצעי העיקרי של שיכוך הכאב היה הפירוש האלגורי של הסבל כ"צרת האומה" לדורותיה. העצמי הפגוע חילק את סבלו בין רבבות חברי הקולקטיב שהוא, העצמי, נעשה למייצגם." ~ דן מירון

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ לוך - חור ביידיש
  2. ^ דב סדן, קערת צימוקים, ירושלים תש"י, מס' 442, מפי ז' שזר.
  3. ^ 3.0 3.1 אביגדור המאירי, ביאליק על־אתר בפרויקט בן־יהודה.