לדלג לתוכן

בעיר ההריגה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
ביאליק בימי צעירותו

בעיר ההריגה היא פואמה מאת חיים נחמן ביאליק שנכתבה ב־1903.

מתוך הפואמה[עריכה]

  • "קוּם לֵךְ לְךָ אֶל עִיר הַהֲרֵגָה וּבָאתָ אֶל־הַחֲצֵרוֹת,/ וּבְעֵינֶיךָ תִרְאֶה וּבְיָדְךָ תְמַשֵּׁשׁ עַל־הַגְּדֵרוֹת / וְעַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְעַל־גַּבֵּי טִיחַ הַכְּתָלִים / אֶת־הַדָּם הַקָּרוּשׁ וְאֶת־הַמֹּחַ הַנִּקְשֶׁה שֶׁל־הַחֲלָלִים."
  • "כִּי־קָרָא אֲדֹנָי לָאָבִיב וְלַטֶּבַח גַּם־יָחַד: הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט."
  • "וְאֶל עֲלִיּוֹת הַגַּגֹּות תְּטַפֵּס וְנִצַּבְתְּ שָׁם בָּעֲלָטָה – / עוֹד אֵימַת מַר הַמָּוֶת בַּמַּאֲפֵל הַדּוֹמֵם שָׁטָה; / וּמִכָּל־הַחוֹרִים הָעֲמוּמִים וּמִתּוֹךְ צִלְלֵי הַזָּוִיּוֹת / עֵינַיִם, רְאֵה, עֵינַיִם דּוּמָם אֵלֶיךָ צוֹפִיּוֹת."
  • "וְהִתְאַפַּקְתָּ, וְחָנַקְתָּ בְּתוֹךְ גְּרוֹנְךָ אֶת הַשְּׁאָגָה / וּקְבַרְתָהּ בְּמַעֲמַקֵּי לְבָבְךָ לִפְנֵי הִתְפָּרְצָהּ,/ וְקָפַצְתָּ מִשָּׁם וְיָצָאתָ – וְהִנֵּה הָאָרֶץ כְּמִנְהָגָהּ,/ וְהַשֶּׁמֶשׁ כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם תְּשַׁחֵת זָהֳרָהּ אָרְצָה."
  • "רוֹצָה לִבְכּוֹת – וְאֵינָהּ יְכוֹלָה, חֲפֵצָה לִנְהֹם – וְשׁוֹתֶקֶת,/ וְדוּמָם תִּמַּק בְּאֶבְלָהּ וּבַחֲשָׁאִי הִיא נֶחֱנֶקֶת,/ פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפֶיהָ עַל צִלְלֵי הַקְּדוֹשִׁים וְרֹאשָׁהּ תַּחַת כְּנָפָהּ, / מַאֲפִילָה עַל־דִּמְעוֹתֶיהָ וּבוֹכִיָּה בְלִי שָׂפָה."
  • "וְעַתָּה מַה־לְךָ פֹּה, בֶּן־אָדָם, קוּם בְּרַח הַמִּדְבָּרָה / וְנָשָׂאתָ עִמְּךָ שָׁמָּה אֶת־כּוֹס הַיְגוֹנִים,/ וְקָרַעְתָּ שָׁם אֶת־נַפְשְׁךָ לַעֲשָׂרָה קְרָעִים / וְאֶת־לְבָבְךָ תִּתֵּן מַאֲכָל לַחֲרוֹן אֵין־אוֹנִים, / וְדִמְעָתְךָ הַגְּדוֹלָה הוֹרֵד שָׁם עַל קָדְקֹד הַסְּלָעִים / וְשַׁאֲגָתְךָ הַמָּרָה שַׁלַּח – וְתֹאבַד בִּסְעָרָה."

על הפואמה[עריכה]

  • "שיר התוכחה רב הפרדוקסים הזה, השונה כל כך מכל התגובות הספרותיות שהגיבו על הטבח, הביא את ההנהגה הציונית, וכן את הציבור הרחב, לידי תגובה עזה מזו שעוררה אי־פעם יצירה כלשהי מספרות ישראל בקרב קוראיה." ~ זיוה שמיר
  • "דבריו של ביאליק היו כמכוות אש לבני אותו הדור. הבושה, שאיפת הנקם, ובייחוד השאיפה לעשות מעשה ולא לחכות במחבואים לבוא הרוצחים, היו לתחושות הדומיננטיות של הדור." ~ אניטה שפירא
  • "הופך האירוע החיצוני לאירוע פנימי, והמאוים הנמצא לכאורה 'בחוץ', מתגלה כחלק מהתשתית הפנימית ביותר של הנפש." ~ מיכאל גלוזמן
  • "שתיקתו של העד מראה כי לעדות אין כוח גאולה. להיפך, הצפייה בקורבנות קירבה את העד למבטם המתעמר של הרוצחים. העדות, כפי שפגשנו אותה ב'בעיר ההריגה', מעוררת לשיפוט ואפילו לתיעוב הקורבנות. זאת ועוד, מכיוון שהעדות לחולשתם של הקורבנות אין בה כדי להסביר את סבלם, היא יכולה להוביל לניכור או לייאוש." ~ ד"ר לילך לחמן