"כל שירה היא לפני הכל דיבור פרטי, חד־פעמי, המבדיל עצמו מדברי הכלל. הוא הממד היחיד כמעט במכלול התקשורת האנושית הנותן פתחון־פה לאדם יחיד במלוא ייחודו ונבדלותו."
"אהבה זה הדבר שהופך את החיים לדבר שהוא לא רק כניעה לגרביטציה ולחידלון."
"יש בהחלט אספקטים שבהם אני יכול לומר שאני לא חי היום – ואולי זה גם חלק מעולם המתים הזה שבו אני מרגיש שיש לי אחווה כזאת עם דברים שחלקם בני מאה שנה וחלקם בני אלף. אני גם לא מרגיש שאני לבד בזה."
"לחיות זו בדידות קולוסלית, שמובקעת רק במצבים מאוד נדירים של אהבה. אני יכול להגיד שטעמתי את ההבקעה הזאת, ולא רק עם בתיה – גם עם הילדים ובעוד זיקות חזקות שיש לי עם אנשים – אבל ה'לבדיות' של הדברים העקרוניים ביותר היא המצב. היא המצב. והכתיבה היא הגשר המשוכלל והיפה ביותר מעליה; כמו הדיבור, בעצם, אבל בעוד שדיבור רגיל הוא גשר שאפשר ללכת עליו רק הלוך, כתיבה היא גשר שאפשר ללכת עליו הלוך ושוב."
"אני מורה לספרות. אני טוב בזה. אני עושה את זה הרבה מאוד שנים, אני אוהב מאוד לעשות את זה וזו אולי הזכות הכי גדולה שיש לאדם, שהוא באמת אוהב את מה שהוא עושה."
"משפחה זה דבר מסובך, ובכל זאת זה הדבר היקר ביותר שיש לנו. יכול להיות שיש אנשים שיגדירו משפחה, כאנשים שסביבך – שלא אתה בחרת. אני מגדיר משפחה כאנשים שאכפת להם ממך ולך אכפת מהם, בלי סיבה ובלי לבדוק את זה."
"רק חודשים מעטים הייתה אמא זקנה. הזקנה קפצה עליה והתירה פתאום את הקו הישר שעבר בין תנועותיה לבין תכליתן. במשך אותם חודשים מעטים היא ראתה ואנחנו ראינו איך ידיה אינן מגיעות בדיוק אל הדבר שאליו כיוונה, איך רווח של ריק נכנס פתאום וגדל בינה לבין הדברים."
"הספרות העברית החדשה מאז מנדלי וביאליק היא מהספרויות הגדולות ביותר בעולם. רק חלק קטן מזה ניתן לתרגום ונודע בעולם מעבר לנו. בעולם יודעים שעמוס עוז וגרוסמן הם סופרים חשובים מאוד, אבל רק אנחנו יודעים כמה ביאליק, אורי צבי גרינברג, עגנון, אלתרמן ונתן זך הם גדולים."
"אני חושב שהדבר שיכול לקרות לכל אדם קורא שירה זה שהוא ייתן לשיר לעבוד בעצמו, באופן הולך ונמשך, שהוא יקרא אותו הרבה פעמים ויראה את הריכוז העצום שנוצר בין המילים ומתוך המילים."
"נתן אלתרמן היה גאון אדיר, ומצד שני גם בעל מגבלות מפתיעות. לפי דעתי הישראליות על גדולתה ועל מומיה מגולמת בו."
"[מוזיקה היא] אחד מהדברים החיוניים שעוזרים לבני אדם לעבור בעמק הבכא הזה בלי לבכות כל הזמן. ואני לא מדבר רק על המוזיקה הנשגבת של מוצרט וברהמס, אני מדבר גם על מוזיקה שכותבים היום ושנוצרת בארץ."
"[התרבות הישראלית] היא בסכנה של הסתגרות גוברת והולכת סביב לאומנות והצרת אופקים פרימיטיבית, שעיוורת אפילו למורכבות של היהדות שהיא כביכול מושתת עליה."
"אני אוהב את ירושלים. אני אוהב אותה לאו דווקא בגלל הקדושה שלה, שלא הוסיפה לה הרבה שלום ויופי, אלא בזכות האנשים שנאספו בה במשך הדורות, וגם היום נותנים בה איזשהו טעם שאין למקומות אחרים... אכפת לי ממנה, והיא גורמת לי הרבה צער בגלל מה שקורה לה היום, אבל גם צער זה חלק מהזיקה."
"אני אוהב את הנטייה של העיר הזאת לשכונתיות. זאת עיר שהחיים האמיתיים שלה הם חיים של שכונה. תמיד יש בה גם אווירה של קהילה קטנה ולא רק קהילה גדולה."
"עולם האקדמיה הוא אחד החלקים החיוניים בעיר ולא רק באוניברסיטה. אני עדיין מצטער שהקמפוס בגבעת רם ננטש והומר בקמפוס בהר הצופים, משום שהוא היה שכיית חמדה וחלק אינטגרלי מחייה של העיר. אני מקווה שהעיר הזאת תצליח להפוך גם בשנים הבאות את הקמפוס לחלק מחייה."
"זה אולי הדבר שמעורר את הדאגה החמורה ביותר סביב הדבר הזה שמכונה 'ישראליות'. היא התרוקנה כמעט כליל מממד אידאולוגי וממחשבה על טובת האנשים, העם והתרבות, והתמלאה כולה באופורטוניזם כוחני, ששותפות בו כל המפלגות הגדולות."
"אנחנו נמצאים בארץ הזאת בזכות מלחמה, אבל ההימצאות הזאת גם מחוללת אותה שוב ושוב. לא נראה לי שהעם הזה שיושב בציון, שבעברו רשומים לזכותו זינוקים כל כך גבוהים של חוכמה ושאר רוח, מצליח לנצל את החוכמה הזאת כדי להתגבר על המלחמות."
"רוב העיתונות בארץ בוגדת בתפקיד העיתונאי שלה, והפכה לעוד ערוץ לפרסום של הסחורות או הטובין של בעלי הכוח והשררה."
