אורי צבי גרינברג

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"מאווי: נוף אחר, חלב אם וצוף דבש בו."

אורי צבי גרינברג (בראשי תיבות: אצ"ג; 22 בספטמבר 1896 – 9 במאי 1981), משורר ישראלי, מגדולי המשוררים האקספרסיוניסטים בשירה העברית החדשה, וחבר הכנסת הראשונה מטעם סיעת חרות, חתן פרס ישראל לספרות יפה לשנת 1957.

מתוך שיריו[עריכה]

כללי[עריכה]

  • "זעקה שאין בסופה דומייה."
  • "צודקים תמיד חכמי הלב."
  • "כל שיר אמיתי הוא נס."
  • "מעבר למכאוב אין מכאיב עוד."
  • "אָז בָּכִיתִי מְאֹד, עַד הִבָּעֵט בַּחֲלוֹם."
  • "חוכמת הדגים המעמיקים לשחות."
  • "מאווי: נוף אחר, חלב אם וצוף דבש בו."
  • "צרוב בי מחזה הפרידה, חום גופם והריח."
  • "אבטח בעתיד כי שויתי את דמות העבר לפניי."
  • "בדלת מי אדפוק באם לילה, כאיש אשר נס מאש ומים בו."
  • "אף קברם לא נודע, אין שמם חקוק עלי כף, ולכן הוא בלב."
  • "אומללים הזכרים והנשים אומללות. אורב המוות הגם שהוא רחוק."
  • "אין רואים בעיני הבשר. הראיה היא בנפש כבעת שיר."
  • "אין אני ממרה ומתפרץ, כופת אני נמרי הגעגועים."
  • "אין כעור מן הכעס, אבל אין נעלה מן הזעם."
  • "אם יש שער מוגף אל מעבר מזה, יבקועו לעבור."
  • "הם היו לביאים ונמרים וכנפי רננים בחובם."
  • "דְּבַר מָה מִתְרַפֵּס מִתְלַבֵּט בַּחֲשַׁאי, כְּאֶנְקַת הָאָדָם בַּמֶרְחַב הַשׁוֹקֵט."
  • "אמת אחת ולא שתיים, כשמש אחת וכשם שאין שתי ירושלים."
  • "חדוות הסוד בי.. וזה ניצחון - לי, בר אדנות: אדריכל האמת."
  • "היו בני חורין אף בימי השעבוד. חוכמת האדנות לא הלכה לאיבוד."
  • "רַבִּים בָּאוּ וְשָּתוּ וּמִלְאוּ כַדֵּיהֶם לְמִשְּתֵּה הַלַּיְּלָה והֵם לֹא הִגִּידוּ לִי שָׁלוֹם בְּלֶכְתָּם כִּי לֹא הִכִּירוּנִי."
  • "סוגרים את העיניים ופותחים, סוגרים ופותחים, ופעם אחת סוגרים, ולא פותחים עוד."
  • "דם עורנו הכבשי התעררו דמי הסיקרין ועמוד האש של החוזים עומד על ספנו."
  • "ודור קם במאוחר ולא קידוש השם היא דתו ביהודה החדשה אלא הגנת השם."
  • "שיבה אל הכפר שיבה אשר נס בה, שב העץ הכרות להתחבר אל סדנו."
  • "מריח האם, בשכבנו על שדָה, ריח האישה ספגנו."
  • "בינינו לבין אומות העולם מונחים טבוחי משפחתנו."
  • "רַבִּים גַם בָּאוּ לַשֶּבֶת בְּעָיְפָם עַל חוֹפַי הַשְּלֵוִים."
  • "יְחִידִי וְעָנָו יָשַׁבְתִּי בְּצִּלּוֹ וְעֵינַי צוֹפִיּוֹת."
  • "והדם הוא יכריע מי השליט היחיד פה."
  • "הצגתי אותי עירום-גו כביום היוולדי."
  • "מיום ששבו לאדמה, נהיו קרובים לשמים."
  • "ברוכים ההולכים אשריהם כי הם יהודים חמושים."
  • "אז האיר לרגע גם סהר בין סבכים, ביער מעבר ים חיי הרחוק וארא מבעד לחלון הדמעות."
  • "מוֹבִיל הַמִּשְעוֹל אֶת רַגְלַי בַּמִּישׁוֹר, מִמַּעַל יַד פֶּלֶא כּוֹכָבִים זוֹרַעַת — חָזִי כֹּה תוֹסֵס, וְעֵינִי נִכְסָפָה אֶל הַדְרַת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת."
  • "הבט אל היער ולמעלה ממנו – העוף; ולמעלה ממנו – עיגול הנגוהות; וממעל לנוגה – הכוסף עולה, רק הכוסף עולה; רק הכוסף יכול ומגיע לשם אין בלתו."
  • "כֻלן רחוקות, האהובות בנשים שעטַרן השיר היפה בעתו ולא להן משוֵע הגוף לישעו, לא להן!... בכלות כֹּחֵנו משוֵע הגוף אל אִמו בעולם."
  • "כל העניינים – גשרים, כל הדברים – גשרים, ענף אל ענף וכנף אל כנף – קשרים ובכל יש אשנב להציץ ובכל יש שערים."
  • "אני שונא את שלום הנכנעים הנכרת באונס, על קופת חללים יהודים ובצחנת הדם, על שכבת הנוצות ברפש כפיתי השלג וספרי התורה החרוכים כעור מן הבשר."
  • "אמת היא תורת בר כוכבא גם בנפול ביתר
ואמת היא תורת גוש-חלב עד אחרית יוחנן
ועד להרש-ולהקרט שבווינא
וליוסף הגדם בתל חי."
  • "ואם כה עצוב לו לאדם גם בהמצאו עם קו הנגה לאלוהים
ורגליו בשליבות הדמעה
בדבקות הדומיה עד כלות נפש ומילים
(וסימן לעצב נעלה וקדוש זה: הניגון שסגר עליו הפה)
מה עצב-אין-שיעור-לו בלעדי סמך דעת אלוהים בעולם זה
כשזה הגוף-האדם לבדו הוא: עברו אלוהים ואל מעבר לו נעלם
מה עצב ושכול בדומים לעצב ושכול ההם!
אימה ופחד בו כמו בחלל באר עתיקה שכבר משכבר מים אין בה
ושכזה עליו ללך על אדמה תלויה סובבת בחלל."

אנקריאון על קוטב העצבון[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – אנקריאון על קוטב העצבון
  • "אין טינה בלב כי כולנו מנוצחים."
  • "הַשָּׁעָה עֲיֵפָה מְאוֹד כְּמוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁנָה."
  • מילים הנאמרות בלילה אינן כמילים ביום."
  • "כַּיֶּלֶד אֲסוּפִי, בְּכֻתָּנְתִּי הַלְּבָנָה בִלְבַד, אֲנִי יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב."

בספר הנחלים[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – בספר הנחלים
  • "בליל גשם זה הוא חש חלב אם בשפתיו."
  • "אין חיבוק שאין בו משום רווח למרחק."
  • "חליפות עיתים ססגוניות במחוזות האדם השונים."
  • "יקרים לנו הריחות, הטעמים, הקולות, הגוונים, המבטים, המגעים שהם באים וחולפים."

מדבריו[עריכה]

  • "האין יפה בעולם משירים, וכל שיר יש לו זמן משלו שבשבילו הוא בא לעולם. כל אחד רואה שהשמים כחולים – אבל חשוב באילו מילים מבטאים את זה. ולא רק המילים כמילים – אלא צירוף האותיות שלהן. המילים בשיר יוצרות את הניגון, וזה מנגן."
  • "אני לא אסלח לכם הצנחנים, מה שעשיתם היה בניגוד למשנה מפורשת בסוף מסכת ברכות – 'אין עושים הר הבית קפנדרייה' – אתם הפכתם את הר הבית לדרך גישה לכותל. עשיתם את הכותל לעיקר, ולא סתם, עשיתם קפנדרייה היסטורית."
  • "אצלנו לקחו את הדת ולא נתנו במקומה מאומה. הלואי שהיתה דבקות לדת העבודה של א.ד. גורדון. אין כלום, לא דת, לא עבודה, לא מלך, לא גיבור. אז גם לא יכולה להיות שירה. אנחנו עוד חיינו על עושר זכרונות בית אבא, על "ייחוס הדורות", על השובל, על סרח העודף ממסורת הדת, על מה כיום?" ~ ראיון עם רות בונדי, 'דבר' 1964

נאמר עליו[עריכה]

  • "יצירתו השירית... נעה בין ניהיליזם נואש ומרדני לבין דיאלוג עם האמונה הדתית, בין אינדבידואליזם קיצוני לקולקטיביזם נחרץ, בין חיי התודעה העמוקים והפרטיים ביותר לחיים הציבוריים והפוליטיים של חברה לאומית מתחדשת. ריגשית היא מעלה בלי הרף מתחים וריגושים שכמעט אין לעמוד בעוצמתם ועם זאת היא מרסנת עצמה גם על ידי ראציונליות עמוקה." ~ דן מירון
  • "שירתו של אורי צבי גרינברג היא שירה רחבת יריעה. שורות ארוכות בסגנון אימפרסיוניסטי. תיאורי נוף רבים מהמולדת. השפעה מקראית ניכרת בכתיבתו. גרינברג הביע בשיריו רגשות עזים של עצב ורוגז, רחמנות ורצון לנקמה. כמו כן שיריו מביעים רגישות, אהבה וגעגועים." ~ דינה ציונית
  • "הביקורת, לעומת זאת, אוהבת לקרוא את אצ"ג. ויותר משהיא אוהבת לקרוא את אצ"ג, אוהבת היא לכתוב על אצ"ג. על אצ"ג כנביא, על אצ"ג כמנהיג, על אצ"ג כלאומן, על אצ"ג כמחוקק, על אצ"ג כשוביניסט, על אצ"ג כתיאולוג, על אצ"ג כפשיסט, על עיוניים פסיכואנליטיים בשירת אצ"ג, על אצ"ג כאקספרסיוניסט, כמודרניסט ועוד. אך מה בדבר אצ"ג כמשורר? פשוט. כמשורר. הדיון הזה, באורח פלא, כמעט שאינו מתקיים." ~ יהודה ויזן

קישורים חיצוניים[עריכה]