האל הלא-מודע

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

האל הלא־מודע (בגרמנית: Der unbewusste Gott) הוא ספר מאת ויקטור פראנקל שפורסם ב־1948 ותורגם לעברית ב־1985.


  • "היחס החבוי אל הטרנסנדנטיות הטמונה באדם."
  • "יצירה אמנותית צומחת מנבכים המצויים בעולם שאי־אפשר להאירו לחלוטין."
  • רגש יכול להיות רגיש בהרבה מיכולתו של השכל להיות הגיוני."
  • "האל אולי לא מודע לאדם ויחסו של האדם לאלוהים הוא אולי לא מודע."
  • "דתיות אישית ועמוקה; דתיות שכל אדם כאשר יפנה לאלוהים ימצא בה את הלשון הייחודית, האישית והמקורית ביותר."
  • "אלוהים הוא אכן 'אל קנאי', שכן על פי כמה מקרים דומה שקיום נוירוטי הוא המחיר שגובה מהאדם היחס המעוות אל הטרנסנדנטי."
  • "מבחינת הפסיכואנליזה... מושג האלוהים גם כן מפורש במונחים של דימוי אב, ש'הוטל'... אך מבחינת התיאולוגיה האלוהים אינו דימוי־אב אלא האב הוא דווקא דימוי של אלוהים. על פי השקפה זו האב אינו דגם האבהות, אלא להיפך, אלוהים הוא דגם האבהות."
  • "פסיכואנליטיקנים רבים פירשו את הדת כולה במונחים של עידון ותו לא, ובכך ערכו רדוקציה של כל החוויה הדתית למיניות ילדותית... על כך אפשר לומר: איש אינו מסוגל לשכנע אותנו שנאמין שהאדם הוא בעל חיים מעודן, ברגע שניווכח שיש בו מלאך מודחק."
  • "האדם הלא דתי נראה כמי שמקבל את המצפון שלו בעובדתיותו הפסיכולוגית. הוא פונה אליו כאל עובדה אימננטית גרידא ואחר כך נעצר – נעצר קודם זמנו – מאחר שהוא מתייחס אל המצפון כאל ה'למה' העליון שהוא אחראי כלפיו אך המצפון אינו ה'למה' האחרון, אלא הלפני אחרון. בחיפושיו אחר משמעות החיים העליונה, האדם הלא־דתי עדיין לא הגיע אל שיא הפסגה, אלא נעצר קצת לפניה. ומהי הסיבה שהאדם הלא דתי אינו ממשיך הלאה? משום שאינו רוצה שתישמט 'הקרקע המוצקה מתחת לרגליו'. השיא האמיתי חסום למבטו. מכוסה בערפל, והוא אינו מסתכן לחדור אליו, אל אי הוודאות הזאת. רק האדם הדתי מסתכן בכך."
  • "אנו חיים בתקופה של תחושת חוסר המשמעות. בתקופתנו החינוך חייב להירתם לא רק למיצוע של ידע, אלא גם לעידון המצפון, כך שהאדם יהיה 'חד שמיעה' דיו להאזין לתביעה הטמונה בכל מצב. בתקופה שבה נראה כאילו עשרת הדיברות איבדו את תוקפם בעיני רבים, חייב אדם להיות דרוך לקלוט את עשרות אלפי המצוות הטמונות בעשרות אלפי מצבים שהוא מתמודד אתם בחייו."