ויקטור פראנקל

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"האדם מחפש משמעות."

ויקטור פראנקל (26 במרץ 1905 - 2 בספטמבר 1997), הוגה דעות, רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי וינאי, אשר כיהן כנשיא החברה הרפואית האוסטרית לפסיכותרפיה. הוא הניח יסוד לשיטה שקרא לה "לוגותרפיה". נודע בספרו (שתורגם לעברית) "האדם מחפש משמעות".

מתוך כתביו[עריכה]

  • "השאיפה לפשר היא ברוב בני האדם לא בגדר אמונה אלא עובדה." ~ 1981
  • "הרגש יכול להיות רגיש בהרבה מיכולתו של השכל להיות הגיוני."
  • "סגולה מיוחדת היא באדם שאין הוא יכול להתקיים אלא אם כן הוא צופה אל העתיד. זה מקור ישעו ברגעים הקשים ביותר של קיומו, אם כי יש שהוא צריך לאלץ את רוחו שייטול עליו משימה זו."
  • "משל על גמד שבעומדו על כתפיו של ענק מרחיק לראות מעט יותר מן הענק עצמו. אחרי ככלות הכול, הפסיכואנאליזה היא יסוד מוסד של כל פסיכותרפיה, ובכלל זה כל אסכולה עתידית וכך גם תשאר." ~ 1985
  • "מאז אושוויץ אנחנו יודעים למה האדם מסוגל, מאז הירושימה אנחנו יודעים מה עומד על המאזניים."
  • "כשלעצמי לא הייתי רוצה לחיות למען 'מנגנוני ההתגוננות' שלי אף לא הייתי רוצה למות אך ורק למען 'תצורות התגובה' שלי אולם יש בכוחו של האדם לחיות ואף למות למען האידאלים והערכים שלו." ~ 1981
  • "בניגוד לתפיסה הפסיכואנליטית (של פרויד) מציגה היא (הלוגותרפיה) מושג אחר של האדם במקום האוטומטיות של המנגנון הנפשי, האנליזה האקזיסטנציאלית רואה את האוטונומיה של הישות הרוחנית. אבל בכך חזרנו לנקודת המוצא – כלומר לטבלת המידות הטובות של שניצלר, כשם שיכולנו להחיל את מידת האובייקטיביות על הפסיכואנליזה ואת מידת אומץ הלב על הפסיכולוגיה האדלריאנית כך הולמת את האנליזה האקזיסטנציאלית מידת 'חוש האחריות'. האנליזה האקזיסטנציאלית מפרשת את ההוויה האנושית במונחים של 'להיות אחראי'... בעוד שבפסיכואנליזה האדם נעשה מודע ליצרים ולדחפים שלו, באנליזה האקזיסטנציאלית לא היצרי אלא הרוחני הוא המועלה לתודעה, אם האחריות שבהוויה היא הבסיס הרוחני... ולא יצרי גרידא, הרי באנליזה האקזיסטנציאלית מדובר בהוויה אנושית ולא כבהוויה יצרית. אלא בהוויה חדורת אחריות, כלומר, בקיום האקזיסטנציה הרוחנית." ~ 1985
  • "שאיפתו של האדם לפשר היא כוח ראשוני ולא 'שכלון שניוני' בלבד של דחפים אינסטינקטיביים, פשר זה הוא ייחודי וסגולי בכך שרק הוא עצמו חייב ויכול למלאו. רק בדרך זו הוא לובש משמעות שיש בה כדי למלא את שאיפת האדם לפשר." ~ 1981
  • "בשחר ההיסטוריה האנושית אבדו לאדם כמה מן היצרים החייתיים הבסיסיים, הקובעים את התנהגותה של החיה ומקנים לה בטחון, בטחון זה, כבהווית גן עדן, נעול בפני האדם לעולמים. על האדם לבחור בין דרכים שונות." ~ 1981
  • "התפתחות מאוחרת יותר גרמה לאדם עוד אבדה אחת: המסורות שעליהן נשענה התנהגותו מתרופפות והולכות במהירות. שום יצר אינו מורה לו מה יעשה, ושום מסורת אינה אומרת לו איך ינהג, לא יארכו הימים ולא יידע עוד מה הוא רוצה לעשות במידה מוסיפה והולכת ישלוט בו רצונם של אחרים וכן ישועבד יותר ויותר לקונפורמיזם."
  • "רואים אנו אפוא נטייה בבני אדם לחיות חיי מין שאינם מכוללים בחייו האישיים של האדם אלא מוקדשים לתענוג בלבד, מין כזה המעורטל מן האשיות הוא סימפטום של תסכול קיומי – היינו תסכול בחיפוש האדם אחר משמעות." ~ 1982
  • "אולם בדברנו על אקזיסטנציאליזם שומה עלינו לזכור כי כמספר התורות האקזיסטנציאליות כמספר הוגי הדעות האקזיסטנציאליסטים. יתר על כן לא זו בלבד שכל הוגה דעות אקזיסטנציאליסט עיצב לו את גרסתו הפילוסופית שלו אלא שכל אחד מהם גם משתמש במכלול המונחים באופן שונה מן האחרים. לדוגמה למונחים 'קיום' ו־'DASEIN' (קיום, הוויה, חיים) מובנים שונים זה מזה בכתביהם של יספרס והיידגר... לא קשה להבין מדוע מתגלות אי הבנות בתחום האקזיסטנציאליזם, הטרמינולוגיה מוגבלת לעתים למעטים בלבד, אם לא למעטים מאד. לפני כשלושים שנה היה עליי לשאת בווינה הרצאה עממית על פסיכיאטריה ואקזיסטנציאליזם. הצגתי לפני שומעי שתי מובאות ואמרתי להם שהאחת נלקחה מכתבי היידגר והאחרת היא קטע משיחה שהייתה לי עם חולה סכיזופרני... אחר כך ביקשתי ממאזיני להתאים בין המובאה לבעל המובאה, תאמינו או לא, הרוב המכריע סברו כי הפסקה המובאת מהיידגר היא דבריו של חולה הסכיזופרניה, ולהיפך." ~ 1985
  • "לאמיתו של דבר האהבה היא פן אחד של תופעה אנושית מקיפה יותר שאני החלטתי לכנותה בשם התעלות מעבר לעצמו בניגוד למה שתיאוריות ההנעה הרווחות מבקשות שנאמין עיקר עניינו של האדם אינו לספק את צרכיו ולהשביע את דחפיו ויצריו... נכון יותר לומר שבתוקף התכונה של ההתעלות מעבר לעצמה של הממשות האנושית עיקר מעייניו של האדם מכוונים להינשא לא מעבר לעצמו, אם לקראת מימושה של איזו משמעות ואם לקראת עימות אוהב עם אדם אחר." ~ 1985
  • "האדם הלא דתי נראה כמי שמקבל את המצפון שלו בעובדתיותו הפסיכולוגית. הוא פונה אליו כאל עובדה אימננטית גרידא ואחר כך נעצר – נעצר קודם זמנו – מאחר שהוא מתייחס אל המצפון כאל ה'למה' העליון שהוא אחראי כלפיו אך המצפון אינו ה'למה' האחרון, אלא הלפני אחרון. בחיפושיו אחר משמעות החיים העליונה, האדם הלא־דתי עדיין לא הגיע אל שיא הפסגה, אלא נעצר קצת לפניה. ומהי הסיבה שהאדם הלא דתי אינו ממשיך הלאה? משום שאינו רוצה שתישמט 'הקרקע המוצקה מתחת לרגליו'. השיא האמיתי חסום למבטו. מכוסה בערפל, והוא אינו מסתכן לחדור אליו, אל אי הוודאות הזאת. רק האדם הדתי מסתכן בכך." ~ "האל הלא מודע", 1979
  • "מבחינת הפסיכואנליזה... מושג האלוהים גם כן מפורש במונחים של דימוי אב, ש'הוטל'... אך מבחינת התיאולוגיה האלוהים אינו דימוי־אב אלא האב הוא דווקא דימוי של אלוהים. על פי השקפה זו האב אינו דגם האבהות, אלא להיפך, אלוהים הוא דגם האבהות." ~ "האל הלא מודע", 1979
  • "פסיכואנליטיקנים רבים פירשו את הדת כולה במונחים של עידון ותו לא, ובכך ערכו רדוקציה של כל החוויה הדתית למיניות ילדותית... על כך אפשר לומר: איש אינו מסוגל לשכנע אותנו שנאמין שהאדם הוא בעל חיים מעודן, ברגע שניווכח שיש בו מלאך מודחק." ~ "האל הלא מודע", 1979
  • "אנו חיים בתקופה של תחושת חוסר המשמעות. בתקופתנו החינוך חייב להירתם לא רק למיצוע של ידע, אלא גם לעידון המצפון, כך שהאדם יהיה 'חד שמיעה' דיו להאזין לתביעה הטמונה בכל מצב. בתקופה שבה נראה כאילו עשרת הדיברות איבדו את תוקפם בעיני רבים, חייב אדם להיות דרוך לקלוט את עשרות אלפי המצוות הטמונות בעשרות אלפי מצבים שהוא מתמודד אתם בחייו." ~ "האל הלא מודע", 1979
  • "הדבר בולט במיוחד בתאוריה הפסיכואנליטית שלפיה האני בנוי מ'דחפי אני'... דחפים ומרכיבי דחפים כאחד פועלים באדם בדומה לפעולתה של מקבילית הכוחות בפיזיקה. אבל על מה פועלים כוחות אלה, מהו המושא שלהם? התשובה היא – האני. בהשקפה הפסיכואנליטית האני הוא בסופו של דבר כדור משחק של הדחפים. או לפי דבריו של פרויד עצמו, האני אינו אדון בביתו שלו. נוכחנו אם כך כיצד תחום הנפש מצטמצם ולו רק מבחינה גנטית, לכלל יצרים ודחפים וכיצד הוא נתון לשליטתם המוחלטת במונחים של סיבה ומסובב, ההוויה האנושית מפורשת... על פי הפסיכואנליזה במונחים של 'היות נדחף' וזוהי גם הסיבה העיקרית מדוע יש להרכיב מחדש את האני לאחר שפורק לגורמים – דחפים. ברוח זו של מונחים אטומיסטיים, אנרגטיים ומכניים רואה הפסיכואנליזה באדם בסופו של דבר אוטומט של מנגנון נפשי." ~ 1985
  • "אהבה ומצפון, שתי התופעות הללו הן גילוייה הבולטים ביותר של עוד סגולה ייחודית לאדם – סגולת ההתעלות מעל עצמו האדם מתעלה מעל עצמו אם למען אדם אחר אם בעבור משמעות. האהבה הייתי אומר היא הסגולה המאפשרת לו להבין את האדם האחר במלוא ייחודיותו." ~ 1985
  • "כל אדם ביסודו הוא יחיד ומיוחד ואם לא בעיני כול... הרי בעיני האדם שאוהב אותו." ~ 1985

האדם מחפש משמעות[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – האדם מחפש משמעות
  • "אפשר ליטול מן האדם את הכול חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבור את דרכו."
  • "ודאי, האדם הוא יצור שהוצבו לו גבולות; חירותו מוגבלת. אין היא חירות מתנאים אלא חירות לנקוט עמדה כלפי התנאים."
  • "תמיד היו הזדמנויות לבחירה. יום יום, שעה שעה, נקראת לחתוך הכרעות, הכרעות שקבעו, אם תיכנע או לא תיכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם ישותך, את חירותך הפנימית."
  • "הדרך שבה נשאו את סבלם, הייתה הישג נפשי אמיתי. חירות רוחנית זו – שאין לשלול אותה מן האדם – היא שנותנת משמעות ותכלית לחיים."
  • "שום אדם לא יירד לעומק מהותו של אדם אחר, אלא אם הוא אוהב אותו. מעשה האהבה הרוחני מניח לו לראות את הקווים והתגים המהותיים שבאדם האהוב. ויתרה מזו: רואה הוא את הסגולות הגנוזות בו, שעדיין לא הגיעו ליד הגשמה, אך מן הראוי שיתגשמו."

קישורים חיצוניים[עריכה]