חופני כהן

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חופני כהן, 2016

חופני כהן (נולד ב־17 בדצמבר 1946) הוא זמר ובדרן ישראלי.

  • "ביום של הדיאליזה אני כמעט לא מסוגל לעשות כלום, אבל אני איש מאוד חזק ואופטימי. אני לא מרשה לעצמי להיכנס למחשבות. אני קם בארבע בבוקר, מגהץ, מבשל, או נכנס לאמבטיה ומקרצף את עצמי כאילו אני יוצא לחתונה או להופעה, לא לדיאליזה. שדרגתי את כל המחלקה. אנשים באים לטיפול כבר הרבה שנים מדוכאים, אפורים, ואני מצחיק אותם. בקרוב יעשו לי, ברוך השם, השתלת כליה. אפילו הרופאים כתבו שיש לי גן של אופטימיות. בחיים שלי כבר הספקתי להתעוור לארבע שנים, עשו לי ניתוח לב פתוח, הייתי עשיר ואני גר בדירה שכורה, ואני עדיין אופטימי ולא מרחם על עצמי." ~ על אופטימיות ושמחה בחיים למרות הבעיות הרפואיות (יואב בירנברג, "האחים כהן", באתר ידיעות אחרונות, 19 באוקטובר 2016)
  • "לא אצלנו. אין משפחה כמונו במדינת ישראל, בטח לא משפחה של אמנים. אין בינינו אינטריגות וקנאה, רק פרגון. אנחנו יכולים לריב מרות, אבל למחרת – כאילו דבר לא קרה. אוהבים כמו יונים." ~ על יחסים בין האחים למשפחת כהן (יואב בירנברג, "האחים כהן", באתר ידיעות אחרונות, 19 באוקטובר 2016)
  • "אין לי שום שיר מזרחי ברפרטואר, למרות שהובלתי את כל הזמר המזרחי. סחבתי אמנים כמו זוהר ארגוב(וצ) על הגב והחזרתי את שלומי שבת(וצ) מארצות הברית לארץ. אתמול שלומי אמר לשמעון פרנס(וצ): 'חופני בשבילי הוא אלוהים', וזה מחמיא. ההצלחה של שלומי היא גם ההצלחה שלי בגלל שהאמנתי בו מההתחלה. אין בי שום קנאה. אני לא יכול לבוא בטענות לאף אחד, רק לעצמי, בגלל שכבר הרבה שנים לא הקלטתי שום שיר. הקלטתי בקריירה שלי רק שני אלבומים. עשיתי בזמנו 90 הופעות בחודש במועדונים ובחתונות בארץ ובחוץ לארץ. הייתי השגריר של ישראל בארצות הברית, ואני לא מתחרט על שום דבר. היום אני מלך הגמלאים." ~ על הקריירה שלו (יואב בירנברג, "האחים כהן", באתר ידיעות אחרונות, 19 באוקטובר 2016)
  • "פעם הייתי חלטוריסט מספר אחת בארץ. הופעתי במועדונים, כלה וחתן היו נישאים לפי התאריך הפנוי שלי. אבל בגלל המחלה, קרוב לעשר שנים כבר לא עבדתי. הייתי בעיקר אב ועקרת בית, אבל הגעתי למצב הכלכלי הקשה גם בגלל החלטות שגויות שלי בשימוש בכסף. חייתי כמו הולל. אני מאוד מפונק. גרתי בבית מפואר, נסעתי המון לחוץ לארץ. ואז נאלצתי למכור את כל נכסי – דירת גג יפה בגבעתיים ואדמה יקרה – לא הייתה ברירה. עכשיו אני גר בדירה שכורה. גם היום אני כמעט לא עובד. במדינה הקטנה שלנו שוכחים אותך אם אתה לא עובד עשר שנים. חסכונות כבר לא נשארו לי. אני בקשיים. נו, אמנם יש לי איזה קומפלקס של דירות באמריקה שאני שותף בו, אבל אני מרוויח מזה ממש מעט." ~ על ירידתו מנכסיו ומתהילתו כזמר (שגיא בן נון, עין רעה: חופני כהן מתגעגע להצלחה, באתר nrg‏, 2 במרץ 2012)
  • "חברי שלומי שבת(וצ) סגר לי פינות בלי שביקשתי, עזר לי בכסף והוא לא רוצה אותו בחזרה. שלומי הוא יציר כפי. אני עשיתי אותו. בשנות ה־80 הופעתי במועדון לילה בניו יורק, שם הוא היה זמר הבית, התחברנו בצורה לא נורמלית. אחרי חפירות רבות שכנעתי אותו לחזור ארצה, כי האמנתי שהוא יעשה פה קריירה. הוא הופיע בבר מצווה של הבן שלי. העליתי אותו בין זוהר ארגוב(וצ), חיים משה(וצ) ואלי לוזון(וצ). הבאתי אותו גם למועדונים שבהם הופעתי, שיכירו אותו ושיהיה לו כסף לסיגריות. בסוף אותי שלחו הביתה, אותו השאירו. היו לו נקודות שבירה איומות, הוא רצה לחזור לאמריקה, אבל לא נתתי לו. ההצלחה שלו היא ההצלחה שלי. הוא זוכר לי חסד נעורים, מה שלא הרבה זוכרים." ~ על חברו הקרוב הזמר שלומי שבת שכהן שימש לו כמנטור בתחילת דרכו (שגיא בן נון, עין רעה: חופני כהן מתגעגע להצלחה, באתר nrg‏, 2 במרץ 2012)
  • "לחלק גדול ממה שקורה היום במוזיקה המזרחית אני לא מתחבר. פעם, כשהייתי מופיע במועדון לילה, המלצר היה הולך עם וסט פפיון, היום המלצרית באה עם ג'ינס קרוע. כל תוכניות הריאליטי מוציאות אותי מדעתי, כל אלה שלא מצליחים בתוכניות 'כוכב נולד' למיניהן סוחבים אחר כך תסכולים לכל החיים. הציעו לי להשתתף ב'היכל התהילה', אמרו לי שיביאו לי רופא צמוד שייתן מענה למחלת הסוכרת, פיתו אותי בכסף, אבל אמרתי להם לא מוחלט. הסתפקתי רק בהתארחות להופעה חד פעמית בתוכנית. בארצות הברית, זמרים ותיקים כמו טוני בנט, שעברו את גילאי 70 ו־80, לא רעבים ללחם כמו אמנים בארץ. דואגים להם. פה בארץ מה שעושים עם האמנים המזדקנים זה בדיוק מה שעושים עם ניצולי השואה. הרבה מאוד אמנים שאתה מעריץ לא גומרים את החודש. הייתי פעם בוועד המנהל של אמ"י, אני הצלתי אמנים כאלה. זה פשוט לבכות. שייקה אופיר, השחקן הכי גדול מאז קום המדינה, הגיע לפת לחם. האגדה שושנה דמארי(וצ) חיה בחדר מלא טחב, לא היה לה כסף אפילו לצבוע את החדר. ניסים גרמה(וצ) הציע בזמנו להקים בית אבות לאמנים. זה פשוט מאוד לעשות את זה. אני חבר באמ"י 20 שנה, משלם להם כל שנה, זה מגיע לי." ~ על אמני ישראל שזקנתם מביישת בחרותם (שגיא בן נון, עין רעה: חופני כהן מתגעגע להצלחה, באתר nrg‏, 2 במרץ 2012)
  • "אני יזמתי את שירת ההמנון לפני המשחקים, עד אז רק ניגנו אותו. לרוב שרתי את ההמנון, ולפעמים שיבצתי אמנים אחרים. עשיתי הכול בהתנדבות, כולל את הנסיעות ואת הקלטות הפלייבק, כפטריוט ישראלי. ואז התחלפה ההנהלה והחליפה אותי בצורה מעליבה. לדעתי הם התנהגו לא בסדר ולא בשכל. את המושב הקבוע שלי בתא הכבוד לקחו ממני והעבירו אותי לתא המוזמנים. ככה לא מסיימים עבודה של 19 שנה עם בנאדם. באתי לפני אחד המשחקים, כרגיל, לשאול אותם מי הם רוצים שישיר את ההמנון, ואמרו לי: נחזור אליך. אני עדיין מחכה. בשביל לשיר את ההמנון צריך להביא זמרים עם קול עמוק, ולא זמרים מ'כוכב נולד'." ~ על הדחתו משירת ההמנון באירועי ספורט (שגיא בן נון, עין רעה: חופני כהן מתגעגע להצלחה, באתר nrg‏, 2 במרץ 2012)
  • "מבאס אותי שאני כבר לא מפורסם. נעלמתי, לא הופעתי קרוב לעשר שנים. אני מתגעגע להופעות, להתרגשות מהרגע שאתה יוצא מהבית ועד לבישת החליפה. אני זמר טוב ולא ניצלתי את זה, מבחינת היכולות הקוליות שלי יכולתי לעשות המון להיטים אבל הלכתי יותר על חלטורות ובידור. זה אחד הדברים שאני מתחרט עליהם. התעסקתי בגידול ילדים, בכיף ובהוללות. למרות שאני לא אלן דלון, היו לי מאות נשים. הן התלהבו מהשובבות הצברית שלי, אבל אני לא משוויץ. גם היום, בגיל 65, איפה שאני הולך, איפה שאני נכנס, חלה התרחשות בשנייה. על זה אני משוויץ." ~ על רגעי ההחמצה בקריירה שלו (שגיא בן נון, עין רעה: חופני כהן מתגעגע להצלחה, באתר nrg‏, 2 במרץ 2012)