חטיבת גולני

דף זה מכיל ציטוטים כלליים בנושא חטיבת גולני.

כללי

"כשחיפשתי רעים בתקופה קשה, חזרתי לחבוש כומתה חומה של גולני." ~ אורי שגיא
"התחלתי כמפקד פלוגה ולא דילגתי על שום שלב בשרשרת הפיקוד: מ"פ, סמג"ד, מג"ד. גם לא פסחתי כמעט על שום קרב. לחמתי עם פלוגתי בכל מקום אפשרי: נגד קאוקג'י במשמר העמק ובסג'רה, נגד הסורים בדגניה ובעמק הירדן, נגד הירדנים בעמק בית שאן ואחר כך, כמפקד גדוד פשיטה ממוכן, נגד צבא ההצלה הערבי במבצע 'חירם' בגליל ונגד המצרים במבצע 'חורב' בנגב המערבי. ולסיום כבש הגדוד שלנו את אילת. מיד אחרי המלחמה התמניתי למפקד חטיבת 'גולני' ובכך השלמתי את רצף התפקידים בחטיבה – ממפקד פלוגה ועד מפקד החטיבה." ~ מאיר עמית
"בצעירותי הייתי אלוף הנוער בריצת 800 מ'. במלחמת יום כיפור להבדיל, בהיותי מ"פ בחטיבת גולני, נפצעתי במהלך שלב ההבקעה אל המובלעת הסורית ונדרשתי לפרק שיקום ארוך ביותר." ~ אביחי בקר
"צניחות אסטרטגיות בהיקף גדול כנראה עברו מהעולם. צניחות קרביות של כוחות קטנים למטרות טקטיות בהחלט ייתכנו, אבל מעבר לכל זה, הצניחה והצנחנות נשארו הביטוי העליון לאיכות הלוחמים שלנו. מבלי לפגוע בגולני, לא צריך להתבלבל מהעובדה שכולם עושים את אותם אימונים ופעילות בימים רגילים." ~ מרדכי גור
"בלילה האחרון בתפקידי כמפקד חטיבת גולני פיקדתי על מבצע ללכידת מבוקש בכיר. כוח של סיירת גולני הפגין יכולת ביצוע מרשימה: בתנאים כמעט בלתי אפשריים, תחת אש האויב, עמדו הלוחמים במשימה, ועצרו את המחבל. בסיום המבצע המוצלח התבוננתי בלוחמים שלי בגאווה גדולה. כעת צפוי מחבל זה להשתחרר במסגרת העסקה לשחרור שליט, והיום אני גאה שבעתיים. אני גאה להיות ישראלי, להיות לוחם, להיות מפקד לשעבר בצה"ל אשר סיכן את עצמו ואת לוחמיו, וגאה על כך שסיכון זה תרם למעצר מחבל אשר תמורת שחרורו ישוב עכשיו גלעד הביתה. העסקה לשחרור שליט היא סימן מובהק לעוצמתה הביטחונית והערכית של ישראל, וסימן מובהק לחולשת חמאס. עסקה זאת התאפשרה, בראש ובראשונה, הודות לעובדה כי בידי ישראל אלפי מחבלים וראשי ארגוני טרור היושבים מאחורי סורג ובריח." ~ שמואל זכאי
"זה לא עניין של לא ידע. זה שילוב שחלקו הכשרה לא מתאימה. לא היו קורס מפקדי אוגדות. חלק מהעניין זה ניסיון. אני מגיע לפה, לעזה, עם ניסיון אדיר. לגבי מה שהיה בלבנון: בסוף, עם כל הכבוד, אירוע כמו אירוע דבל לא צריך לעצור חטיבה. מה, חטיבת גולני אחרי שנפגעו לה מח"ט וכל חפ"ק מג"ד ‭,13‬ נעצרה?" ~ איל איזנברג

גבי אשכנזי

"הבית השני שלי היה חטיבת 'גולני': חטיבה שכל פרט בה, מצבע הכומתה ועד האנשים ומורשת הקרב שלה, מלמד אותך שגם כשחולמים גבוהה צריך להישאר קרוב לאדמה. כבר מגיל צעיר ידעתי שגם אם הענפים נגדעים בדרך, השורשים נשארים תמיד. והשורשים שלי, כמו של חבריי הקרובים שהגיעו לכאן, ושל אלו ששירתו עימי לאורך הדרך הם שורשי העץ של חטיבת 'גולני'."
"חטיבת גולני לימדה אותי להיות לוחם ומפקד, לימדה אותי על נחישות ואומץ לב."
"ההתגייסות לגולני לא הייתה במקרה. היא הייתה כתוצאה מהיכרות בלתי אמצעית של החטיבה, של אנשיה ושל האתגר הפיקודי שם. כבר כשהייתי בפנימייה היה ברור לי שאני ארצה ללכת למסלול פיקודי ולקצונה. במהלך השנים בפנימייה התאמנו בנושאים צבאיים. הפנימייה מכשירה אותך לתפקידי פיקוד, ואת מרבית האימונים, כך יצא, עשינו בחופשות בחטיבת גולני. התארחנו בסיירת ובגדודים והתאמנו יחד עם החיילים באופן מעשי, ונראה לי אז שזה מקום שאני ארצה להיות בו גם כחייל, גם כלוחם וגם כמפקד. לכן הלכתי לשם. כבוגר פנימייה יכולתי להתגייס להרבה מקומות אחרים בצבא אבל בחרתי ללכת לגולני."
"גולני, בשנות השבעים, ניסתה להצטרף למועדון היוקרתי הזה של חטיבות, או יחידות העילית של צה"ל. המדד היה, איזה סוג של משימות נותנים לך, במה אתה משתתף. גולני זכתה להגיע לאנטבה בזכות. אם תשאל אותי, מהבחינה הזאת, מבצע אנטבה באמת היה נקודת המפנה. לא שאלו כבר האם גולני צריך להיות שם או לא, היה ברור שהוא שם. אני חושב שמאז מבצע אנטבה השאלה הזאת לא עלתה יותר. אני חושב שהדבר הכי אמיץ במבצע אנטבה – וכשהייתי חייל צעיר לא הבנתי את זה – הוא עצם קבלת ההחלטה לשלוח חיילים למבצע שכזה. כשאתה חייל אתה חושב שהדבר הכי אמיץ זה לקום מאחורי המחסה ולהסתער קדימה. כשאתה מתבגר אתה מבין שהיכולת לקבל החלטה, עם כל האחריות הכבדה והמשמעות של כישלון אפשרי, הופך את ההחלטה לאמיצה לא פחות, אם לא יותר. מבחינה מקצועית, אני חושב שהסיפור המרכזי של אנטבה היה אלמנט ההפתעה. מבצע אנטבה המחיש מה גורם ההפתעה יכול לעשות במבצע. העובדה שהצלחנו להגיע לשם באופן מפתיע, נתנה לנו את היתרון לאורך כל המבצע."
"הייתי אז מ"פ בגולני, אבל אף אחד מהמשתתפים במבצע, למעט המפקדים המאוד בכירים, לא היה בתפקיד המקורי שלו. הייתה נבחרת של לוחמים שנאספה על בסיס הכישורים האישיים. המח"טים היו על תקן של מפקדי מחלקות ואנחנו היינו סוג של חיילים."

אמיר דרורי

"ביום ראשון לחמנו במוצבים בצפון הגזרה, כולם היו באחריות של גולני. אף מוצב לא נכבש, אף מוצב גם לא פונה ולא נסוג, ובכל יום הוצאנו את הנפגעים, תגברנו את האנשים, הבאנו תחמושת. חיילי גולני שהיו במוצבים הבינו ראשונים שהמלחמה התחילה."
"הסורים עברו. אפילו הייתה פקודת פינוי, והגזרה הדרומית פונתה כולה. גולני לא פינה ולא כבשו ממנו. סורים נכנסו לתוך מוצבים 110 ו־104. ל־104 נכנסו גם חיילים מרוקנים, אבל לא הייתה להם שום הצלחה. למוצב 104 הכנסנו ביום ראשון צוות עם מפקד הסיירת, הסורים כבר היו ממש בתוך המוצב. הסיירת זרקה אותם החוצה, הפגיזה שם כמו מטורפים. היה שם גם גדוד מרוקני פרוס כולו בשורות, כמו פלנגות. היו להם כובעי פלדה מבריקים, בלי רשתות הסוואה. הם הבריקו בשמש, הכובעים האלה. בהתחלה לא ידענו שזה מרוקנים, אבל אחר כך תפסנו מרוקנים בצומת חדר. החבר'ה של גולני ידעו לדבר איתם במרוקנית, וכך הבנו שחטיבה מרוקנית השתתפה בלחימה בחזית הצפונית."
"בגולני אין בעיה כזאת. החיילים לחמו כל המלחמה, עם דבקות במשימה, במטרה להרוג את האויב, לנצח בקרב. לזה מתכוננים כל הזמן. צריך להבין את הרוח של החטיבה. היו לנו למעלה מ־100 פצועים שברחו מבתי החולים וחזרו להילחם."
"חיפשנו את המלחמה וחיפשנו לתרום, לעשות את המקסימום ולנצח בקרב ובמלחמה. אמרנו לחיילים שבגולני אף אחד יעז שלא לכבוש את החרמון, כי בגולני אין דבר כזה שלא מבצעים את המשימה. במלחמה הזאת לא כולם הגיעו באמת עד הסוף. היו כאלה שקיבלו משימה ולא בדיוק ביצעו אותה. אבל בגולני זה לא קרה, ואני מקווה שזה גם אף פעם לא יקרה."
"אחינו הבכור אמיר, אנא זכור חסד נעורים, הליכתנו במדבר אחריך ארבעים שנה בדרך לא זרועה. רציתי לדבר על הדוגמה האישית, הצניעות והיושר. תבעת מפיקודך עד כלות ולעצמך לא נטלת ולא כלום. רבים סבורים שהאמת אין בלתה היא אופציה בשלל אפשרויות אך בעבורך, כפי שהקרנת לנו, הינה אחת ויחידה אולטימטיבית. אני חפץ להגן בשמך על זכות השתיקה. כמובן לא במונחים המשפטיים המוכרים לנו היום. ביליתי במחיצתך דקות, שעות וימים של שתיקה. אינכם מבינים את עוצמתה של זו, ואני מדבר כאן אליך ומסביבי צילה אשתך וילדיך גילי, דניה, אסא וכל משפחת גולני וחבריך ממחוזות אחרים, אבל אני מדבר גם עליך. זו, כך אני מבטיח, פעם ראשונה ואחרונה שאני ממרה את פיך ומדבר כה הרבה. אכן, אמרת לי כי כשאין מה לומר עדיף לשתוק, אבל השתיקות היו חזקות ממילים. שתיקה של דאגה, שתיקה של שמחה, שתיקה של עצב או סתם תקשורת המובנת רק ליודעי חן. רשת הקשת המבצעית של גולני כשקותי (אלוף יקותיאל אדם ז"ל) שתקן בזכות עצמו, אתה מג"ד 13, אנוכי מפקד הסיירת המנסה אף הוא לשתוק ומאמצים אלינו שתקן מפורסם כיודק'ה פלד (תא"ל במיל') שהביא את השתיקה והתקשורת הבין אישית לשיאים חדשים. כן, זו התקשורת במיטבה, רמזים, קטעי דברים, 'ממני תראו וכך תעשו', והפלא ופלא – הבנו כל דבר. מי שהתקשה בהבנה נאלץ להסתגל."

יאיר נוה

"פיקדתי על גדוד 13 של חטיבת גולני. באותה תקופה תכננה ישראל את פינוי קו צידון והנסיגה לגזרת הליטני. היינו הגדוד האחרון שתפס את הקו הזה, יחד עם פלוגת טנקים בודדת. ישבנו על נהר האוואלי וניסינו לעצור את חדירתם לצידון של ארגוני הטרור שהתכוונו להשתלט על העיר אחרי שצה"ל יעזוב. בוקר אחד קיבלתי דיווח על חולייה של פלג אבו מוסא בפת"ח, שנכנסה לאחד הוואדיות בניסיון להגיע לצידון. לקחתי לוחמים מפלוגות א' ו־ב' שלנו, והתחלנו להתקדם. במקביל, מיקמנו טנק בתחילת הוואדי. חשבנו שיש שם חולייה של שניים־שלושה מחבלים, אז ירינו פגז וחיכינו שהם ייצאו. כשזה לא קרה, התחלנו בלחימת יעד חשוף. אנחנו מדלגים מסלע לסלע, הורגים שניים, יורים והורגים עוד שלושה, ועוד ארבעה, וזה לא נגמר. רק אחרי כשעתיים התברר לנו שהיו שם 25 מחבלים, מתוכם הרגנו 18 ותפסנו שבעה – בלי שיש לנו חייל אחד פצוע."
"חטיבה מס' 1 וזה אומר הכול. מס' 1 בגוף, מס' 1 בנפש. בית הגידול שלי. שם למדתי לא רק איך לאחוז בנשק אלא גם איך לאחוז בחבר. בשביל ללמוד לא רק איך סוחבים אלונקה, אלא איך סוחבים אותה יחד, כששלושת האחרים הם אנשי שכונות, קיבוצים, עשירים, עניים ועולים חדשים כאחד. בשביל זה אתה צריך לשרת בגולני ולא בסיירת מטכ"ל."
"אני למשל התחלתי את הצבא בסיירת גולני, אבל פחות מחצי שנה אחר־כך עברתי לגדודים כי האמנתי בהם. גם כיום אני מטיף לא ללכת ליחידות מובחרות, כי לרוץ בסיירת מובחרת תחת אלונקה כשברור לך שיחליפו אותך בזמן, זה לא אתגר. האתגר הוא לרוץ תחת אלונקה כשאתה עושה 'פססס' ואף אחד לא בא להחליף אותך, כי החייל עשה נפקדות, או כשאתה קם בבוקר ומגלה שגנבו לך 20 שקל, ואתה יודע שזה חבר שאין לו כסף לחזור הביתה. זה האתגר."
"ערב אחד, בגמר המיונים, ישבתי עם עוד כמה חברה בשק"ם, בין מצופה לטמפו, ומצאתי את עצמי מדבר עם חבר'ה שיועדו לגולני עד חמש לפנות בוקר. אחד סיפר על בעיותיו בבית, ואחר על כך שאביו לוחץ עליו להיות בגולני, והוא בכלל רוצה להיות ג'ובניק. בסוף הלילה, כל הקבוצה שלנו עלתה יחד על אותה משאית – לגולני."

ארז צוקרמן

"גולני בשבילי זה קודם כול אחריות ומחויבות לחיילים בחטיבה, שנותנים באמת הכול, ביום ובלילה, בחורף ובקיץ למען המדינה, לפעמים אני מרגיש קצת כמו אבא שלהם. בשבילי גולני היא בית ומשפחה. זאת המדינה שלנו, על כל המרכיבים שלה."
"ידעתי שהבחור נמצא בסערת רגשות, התחושה הייתה של כישלון, שאולי לא הצלחתי להסביר את עצמי כמו שצריך ועכשיו חובתי לנסות לגשר שנצא משם בהרגשה שאנחנו אחים. הייתי שם בתפקיד מחייב של מפקד חטיבת גולני, שאני בחרתי, שאף אחד לא הכריח אותי לעשות. בתור מח"ט גולני יש גם רגעים קשים, וצריך לדעת לעמוד בהם. ביני לביני אני חושב שכשתיגמר משימת ההתנתקות, יהיו אנשים שארצה לבוא לבכות איתם ביחד. אבל רק בתום המשימה."
"אלה שעוברים את הקו האדום, ממרידים, מכריזים הכרזה מתריסה או לא מבצעים פקודה בזמן אמת, להם אין מקום בגולני ואין להם שום שיח איתי."