חיים באר

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיים באר

חיים באר (נולד ב־9 בפברואר 1945) הוא סופר ישראלי.

מתוך ספריו[עריכה]

  • "אם תברח מן החיים, אם תצטנף בפינה שלך ותעצום את העיניים, לא תכתוב לעולם דברים בעלי ערך." ~ חבלים
  • "כחוקות שמים וארץ היו המריבות הדבר היציב היחיד בחיי נישואיהם וכהמה בלתי מובנות לחלוטין." ~ חבלים, עמ' 166
  • "הייתה לשונו של נוסקה דלה וחסרת רגש, משובצת בפסוקים שלא כצורתם, בביטויים משפת העיתונות, בראשי תיבות ובמלות סלנג." ~ עת הזמיר

נוצות (1979)[עריכה]

  • "בין לבין, בין עפר לעפר, אנחנו חוטפים לנו סופגנית או לביבה ומקנחים בריבה נאה."
  • "חודשים רבים לאחר ששבתי משם, ולאחר שהקפדתי לרחוץ דבר יום ביומו את ידי בסבון קרבּוֹלי, עדיין הייתי מפחד ללטף את ילדי ועדיין הייתי שב ורואה את פנרה בחלום."
  • "עוד נזכה שבחנויות המכולת של הורי ושל אדון רַכלֶבסקי יארזו זיתים וגבינה בכתביהם של סטלין ושל לנין."
  • "כאשר יסיימו הצעירים את שירותם הצבאי, אמר לדר וחיוך על פניו, יזכה כל אחד לחיי חופש ויהיה רשאי לבלות את חייו כאוות נפשו."
  • "ומי ימנה את מספרם של הבריות אשר מחשבות החרדה מפני הרעב והמצוקה הוציאו אותם מדעתם והם כלואים בבתי־משוגעים, וסניטרים בעלי גוף שומרים עליהם יומם ולילה כדי שלא יאבדו עצמם לדעת."

לפני המקום (2007)[עריכה]

  • "ראשיתם של המעשים שבכוונתי לגולל בספר זה אחוזה באחריתו של ספר אחר, שעמי בכתובים."
  • "כשם שהים כולו מצוי בטיפה אחת, כך אתה יכול ללמוד על הורי אך ורק מן הדרך שבחרו להודיע את שמם לבאים לבקרם."
  • "שערו הכסוף המשוך לאחור כדרך האמנים בראשית המאה הקודמת, זקן השיבה הקטן הדומה לקמץ, העיניים שניבטות מהן קונדסות מהולה בתוגת מהפכנים שהתפכחו." ~ עמ' 45
  • "תלמד את עצמך להביט ליופי של הרוע ישר בעיניים, זה יכול להיות תרגיל מצוין לסופרים, שלעיתים מזומנות צריכים לתת בספריהם פתחון פה לחלאות." ~ עמ' 92
  • "מי בכלל רשאי לייעץ לסופרים על מה לכתוב, אל תשמע לאיש, תעשה רק מה שהלב אומר לך." ~ עמ' 157
  • "להקים מחוץ לגבולות ישראל ספרייה שתעלה בעושרה ובאיכותה על בית הספרים הלאומי בירושלים, ספרייה שתהיה מעין תוכנית גיבוי למקרה שהמחשב שלנו יקרוס בשל מפלה צבאית או קטסטרופה קיומית אחרת וכל מה שנאגר בתוכו יימחק."

אמירותיו[עריכה]

  • "העולם הוא מאגר אינסופי של אנקדוטות."
  • "בשעה שאתה כותב, כמו בהתרגשות של מעשה האהבה, יש תחושה של ניצחון על המוות."
  • "היום העולם הוא כמו ים עם המון איים קטנטנים ולא מובנים. אתה לא יודע אם אתה יכול לעלות לאי. אם תתקבל בברכה."
  • "אם תשאל אותי מי אני, אחרי שאני אומר שאני אדם, אני קודם כול יהודי. זה לא עניין דתי, אבל זה אומר שיש לי זיקת עומק לכל מה שהיהודים שקדמו לי עשו. מבחינתי, הפרוזה העברית מתחילה בגמרא ולא בברנר."
  • "הציונות הדתית התחילה ברצון להיות גם וגם – גם ממלכתית וגם לאומית. לפני 67' אלו היו מילים קדושות, אבל הלאומיות הפכה ללאומנות והממלכתיות הפכה למשיחיות."
  • "[הציונות הדתית היום היא] כמו גידול שפירי שהפך להיות לגידול סרטני. אתה לומד לחיות עם ה'בולקה' הזה שיש לך ופתאום הם הפכו לסרטן... למרות שאני שומר שבת, ולמרות שאני הולך לבית כנסת ואני אוהב להתפלל, ואני אדם דתי... אני מבועת, אני מבועת מהגסות והאכזריות... בעיניי זה לא יהודי. זה צד מסויים ביהדות שהיה, אבל צד שהיה מרוסן ופתאום הוא התפרץ." ~ בתשובה לשאלה של רוני קובן בכאן 11, "איך אתה מסתכל על הציונות הדתית היום?"
  • "מה שהמנהיגות שלנו עושה הוא חתירה תחת היסודות. במקום לאחות את רקמת החיים פה, העדינה והפריכה, הם משסים ציבורים זה בזה."
  • "אם נמחק מהספרות והאמנות את מה שלא מוסרי, נאבד יצירות אדירות, אבל דרושה הפרדה בין החיים והאמנות."