כוכב הגאולה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
TheStarOfRedemptionHeb.svg

כוכב הגאולה (בגרמנית: Der Stern der Erlösung) הוא ספר פילוסופיה מאת פרנץ רוזנצווייג שנכתב ב־1919 ותורגם לעברית.

מתוך הספר[עריכה]

  • "מן המוות, מאימת המוות, מתחילה כל הכרת המכלול."
  • "על אלוהים אין אנו יודעים כלום. אבל אי ידיעה זו אי ידיעה על אלוהים היא."
  • שירה, הואיל והיא החיה שבאומנויות, היא גם ההכרחית שבהן."
  • הווה חולף לא משום שהעבר מסיט אותו, אלא משום שהעתיד סוחף אותו."
  • "אהבת האל לאדם היא הציווי לאהבת העולם. אהבת האדם את אלוהים מתבטאת באהבתו את האחר. כך משתלבים הצו 'ואהבת את ה' אלוהיך' והצו 'אהבת לרעך כמוך'."
  • "המציאות אינן ניתנות להתחלף. היסודות שמצאנו בהתבודדותם אין להם סדר, אין ביניהם מוקדם ומאוחר. אבל כשם שכל מקרה ומאורע בודד יש להם הווה משלהם, עבר משלהם ועתיד משלהם, ולא ניתן להכרה ולהשגה בלעדיהן, ואם ניתן, רק בסירוס, כך גם כללות המציאות, שהיא המסילה. גם לה עבר ועתיד משלה, עבר מתמיד אמנם ועתיד נצחי. לדעת את האל, את העולם ואת האדם – אין זאת אלא לדעת מה הם עושים בעתות האלה של המציאות ומה נעשה להם. מה עושים זה לזה ומה נעשה להם זה מזה."
  • "אמנם כן נפרדים הם ובהפרדת הכרנום בעולם השבירה, בעולם ה'יסודות'. אך במציאות, אשר רק היא, ולא המהות, עולה בנסיוננו, אנו גושרים על הפרדה זאת, וכל ניסיון שאנו מנסים הנהו ניסיון של גשירה כזאת. נבוא להשיג את האל והנהו מסתתר. את האדם, את עצמנו, והנהו סגור. את העולם והנהו חידה גלויה. רק ביחסיהם, רק בבריאה בהתגלות ובגאולה, המה נפתחים."
  • "דבר אחרון זה אינו אחרית... כי אם ראשית. מה קשה היא ראשית זו! מה קשות הן כל התחלות! ... 'הצנע לכת עם אלוהיך' – פסוק זה כתוב מעל לשער, שבו יוצאים מאור היקרות המופלא של המקדש האלוהי אשר בו לא יעמוד אדם וחי. ואל מה נפתחות דלתות השער? הלא ידעת? אל החיים."
  • "אלמלא היו סנדלרים בעולם, היו בני האדם הולכים יחפים, אבל הולכים היו. ואולם אלמלא היו אמנים הייתה האנושות בגדר בעל מום, כי חסרה הייתה השפה שקודם להתגלות, אשר בזכות קיומה בלבד ניתן לה להתגלות להיכנס בשעה מן השעות לתוך הזמן בתור התגלות היסטורית ולהוכיח עצמה שם כמשהו שכבר ישנו מאז ומקדם." ~ עמ' 221
  • "הואיל ובנצח נאלם הדיבור בשתיקת יחד בלב אחד – שכן רק בשתיקה מאוחדים בני אדם, שהדיבור מאחד, אבל המאוחדים שותקים." ~ עמ' 332
  • "צריך שהדיבור עצמו יוליך את האדם עד שילמד לשתוק בצוותא, וראשיתו של חינוך זה הוא שילמד לשמוע."[1]
  • "אתאיזם כגון זה של ניטשה לא נראה עוד בתולדות הפילוסופיה. ניטשה הוא ההוגה הראשון שאינו שולל את מציאות האלוהים אלא, ממש לפי עצם השימוש התיאולגי של המילה, 'כופר' בו." ~ עמ' 60
  • "התגלות היא לעולם הערובה לכניסתו [של האדם] אל הנצח." ~ עמ' 288
  • "כי אכן הלשון היא המוהר של הבורא לאנושות, ויחד עם זה הנכס המשותף של בני אדם, שלכל אחד ואחד חלק בו, וכן חותם האנושות באנוש. הלשון מבראשית היא, בדברו נעשה האדם לאדם." ~ עמ' 147
  • "המוות, אשר כאבן הראשה של הבריאה הוא טובע על כל יצור חותם בל יימחה של נבראות, היינו את המילה 'היה', עליו אוסרת האהבה מלחמה, היא שאינה יודעת אלא הווה בלבד, חיה על ההווה בלבד, כמהה להווה בלבד. אבן הראשה בקימרון האפל של הבריאה נהיית לאבן הפינה בבית הזוהר של ההתגלות. ההתגלות היא לנפש חוויה של ההווה, העומד אמנם על קיומו של עבר, אך אינו שוכן בו, כי אם באור פני אלוהים יהלך." ~ עמ' 190
  • "המוות הנברא של היציר הוא האות המבשר את ההתגלות של החיים העל יצריים. המוות, המשמש לכל דבר נברא משלים נאמן של מלוא דבריותו, מסיט את הבריאה בלי משים אל העבר ובכך הוא עושה אותה לבשורה דוממת, מתמדת לנס חידושה. על כן לא נאמר ביום השישי של בריאת העולם 'כי טוב' אלא 'והנה טוב מאוד'. בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב: והנה טוב מאוד – הנה טוב מות." ~ עמ' 188

נאמר עליו[עריכה]

  • "מלאכת מחשבת פילוסופית ותיאולוגית כאחת. הספר מציג את חוויית המציאות שלנו כמורכבת מקשרינו עם האל, העולם ובני אדם אחרים, קשרים שדרכם אנו שואפים לאחדות גואלת ומשלימה. הספר נפתח בהכרה בפחד המוות כמפתח להבנת הקיום האנושי." ~ פרופ' בנימין פולק
  • "אצל רוזנצווייג נעשה מושג הגאולה לחילוני, והופך למעשה ידי אדם. כדי שהגאולה אכן תהיה גאולת עולם, לא די באהבה כאקט אינדיבידואלי של אדם אחד לאדם אחר. האהבה צריכה להפוך למפעל של קהילה שלמה. הסינתזה בין המחשבה הטהורה (תיזה) המיוצגת בשלושת היסודות של העולם הקדמון ובין האנטיתזה של האמונה (המסילה), או הזרם היחיד, היא היוצרת את כוכב הגאולה, המגן־דוד, את היהדות ואת תורתה." ~ דוד דניאל

הערות שוליים[עריכה]