מלחמה ללא אות

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מלחמה ללא אות הוא ספר מאת תת אלוף במילואים משה (צ'יקו) תמיר, איש חטיבת גולני, אשר יצא לאור בשנת 2005. בספר פורשׂ תמיר מנקודת מבטו את סיפור לחימת צה"ל בלבנון בשנים 1982 - 2000, כנגד ארגון החזבאללה.


  • "מיד לאחר מכן התפתח קרב מטווח קצר בשטח טרשי וסבוך בין המחבלים ובין הרכב כוחות מוזר, שכלל את כוח הכוננות של הפלוגה ואת חוליות הפיקוד של המח"ט ומפקד האוגדה. במהלך הקרב נקלעתי לקרב פנים־אל־פנים עם אחד המחבלים כאשר נגמרו הכדורים במחסנית התורנית בנשקי האישי ומרוב התרגשות לא הצלחתי לשלוף מחסנית נוספת מאפוד הקרב. בתום הקרב הקצר נהרגו שלושה מחבלים ושניים נוספים נלקחו בשבי." ~ תמיר מתאר את המפגש הראשון שלו, והוא סגן מפקד פלוגה בגולני, עם החזבאללה בהיתקלות בלבנון. עמוד 15.
  • "בפעם המי יודע כמה חשבתי בלבי כמה מעט אנשים במדינת ישראל יודעים מה עובר על המפקדים הצעירים הללו, העושים לילות כימים בשירותה ולאיזה הקרבה הם מסוגלים." ~ עמוד 232
  • "ואולם, הקושי הגדול מכול בא מבית. האווירה הקשה, חוסר התמיכה והביקורת הנוקבת, שהלכו והקצינו ככל שנמשכה המערכה, העמידו את מפקדי השדה בפני התמודדות כמעט בלתי אפשרית." ~ עמוד 10
  • "ההחלטה המרכזית שקיבל הרמטכ"ל וששינתה הלכה למעשה את הנחת העבודה של הצבא כולו הייתה שההתמודדות בלבנון היא מלחמה ולא פעילות ביטחון שוטף." ~ עמוד 116
  • "נטלתי את מערכת הדיבור ופקדתי על ערן להעמיס את הגופות על אלונקות ולשאתן עמו." ~ מתאר כיצד פקד על לוחמי יחידת אגוז לשאת עמם חזרה לישראל את גופת בנו של השייח' חסן נסראללה לאחר מבצע נוף פראי. עמוד 168.
  • "יש לנו חוב, מישהו מסתכל עלינו עכשיו מלמעלה." ~ הנימוק של תמיר ללוחמיו בפוקדו עליהם לשאת עמם חזרה לישראל את גופת בנו של השייח' חסן נסראללה לאחר מבצע נוף פראי, וזאת כדי להשיב את גופות חללי אסון השייטת. עמוד 169.
  • "הכרתי היטב את מאפייני הפעולה של ארגון החזבאללה וקשה היה לי לקבל את הקביעה שמדובר במארב אקראי." ~ תפיסתו של תמיר כי אסון השייטת לא אירע במקרה כי אם כמארב מתוכנן. עמוד 163.
  • "הייתי המפקד הוותיק ביותר שעדיין הוביל מבצעים וידעתי שלהצטרפותי לכוח היה משקל גדול בהחלטה לאשר את המבצע." ~ תמיר מתאר כיצד, כמפקד יחידת אגוז הוסיף ופיקד על מבצעים אף כי היה מבוגר מכלל המפקדים המקבילים באותה עת בצה"ל. עמוד 176.
  • "היינו בטווח של פחות מעשרה מטרים מהמארב כאשר החלה לפתע תכונה לא שגרתית. אחד האנשים, שנראה לי כמפקד הכוח, החל לעבור בין המחבלים ולהצביע לעברנו. סימנתי לרון והתחלתי בספירה לאחור. בסיום הספירה פתחו הכוחות באש מתוזמנת מכמה כיוונים. בתוך מהומת הירי והצעקות יכולתי להבחין במחזה הנורא של שני המחבלים שהיו שקועים בשינה מנסים להיחלץ משקי השינה ללא הועיל. בתום מכת האש השלכנו רימונים למרכז כרם הזיתים והתכוננו לניתוק מגע מהיר. בשלב זה התעורר הכפר כולו ואש לא מכוונת נורתה לכל עבר. על אף שהכרתי היטב את היערכות חזבאללה בכפרים הופתעתי ממהירות התגובה ומעוצמתה. פקדתי על רון, שלא מיהר להפסיק את הירי לעבר המחבלים, לנתק מגע מייד ולנוע לנקודת הכינוס שנקבעה." ~ תמיר מתאר את הקרב במבצע "מהלך מבריק" עליו פיקד כמפקד יחידת אגוז. עמוד 179.
  • "לא היה לוחם ששירת בלבנון שלא הכיר את ארז, או לפחות את האגדות שנרקמו סביבו. כל מלחמה יוצרת את הגיבורים שלה, כאלה המכתיבים את הנורמות ואת השאיפות של היחידות ושל לוחמים רבים. אין ספק שארז היה גיבור הלחימה של צה”ל בחיזבאללה. אלפי לוחמים חיקו את ארז, לעיתים אף באופן לא מודע – סגנון הדיבור, צורת ההליכה שלו, האופן שבו החזיק ברובה." ~ תמיר כותב על חברו המנוח, תא"ל ארז גרשטיין. עמוד 217.
  • "תקופת פיקודו של האלוף עמירם לוין התאפיינה בהפעלת כוחות מיוחדים באופן אינטנסיבי נגד מטרות נקודתיות." ~ תמיר כותב על מפקדו, האלוף עמירם לוין. עמוד 172.
  • "הפעולה המוצלחת ביותר מהסוג הזה בוצעה על־ידי סיירת הצנחנים בפיקודו של רס"ן יוסי. יוסי, בדומה לארז מהשייטת, נמנה עם אותה קבוצת מפקדים מצומצמת שנטלה חלק בלחימה בכל הזדמנות. בכל תפקיד שאותו מילא מצא דרך לפעול בגבול הצפון. היחידות שעליהן פיקד הגיעו להישגים חסרי תקדים בלחימה, ושמו יצא לפניו כאחד המפקדים הבולטים בהתמודדות בלבנון. כשפיקד על הסיירת חיסל כוח בפיקודו שישה מחבלים שהיו בסיור אבטחה בפאתי הכפר זותר א־שרקיה. המחבלים חוסלו מהמארב מטווח קצר לאחר מכת אש קצרה והסתערות של כוח הסיירת שבהובלתו." ~ עמוד 173
  • "מתקפת הטרור חשפה במלוא העוצמה את התלות שלנו בכוח המגן של צה"ל. בניגוד לבולט ללחימה בלבנון, זכה צה"ל לתמיכה רחבה מהציבור, ומאז אפריל 2002 הוסרו למעשה כל המגבלות המדיניות לפעולתו והתוצאות לא איחרו לבוא. בסדרת פעולות חסרות תקדים במורכבותן השתלטו כוחות צה"ל, ובראשם חטיבות חיל הרגלים הסדירות, על מעוזי המחבלים במחנות הפליטים ובקסבות הצפופות של הערים הפלסטיניות." ~ על הלחימה באינתיפאדת אל-אקצה. עמוד 271.
  • "החלטות המטה הכללי להשתלט על מעוזי המחבלים בלב השטח הבנוי התבססו לא מעט על המוטיבציה לפעולה של יחידות השדה הסדירות ועל הפגנת יכולת הביצוע הגבוהה שלהן. אין בלבי ספק באשר לרוח הלחימה וליכולת הביצוע הגבוהה של יחידות השדה." ~ על הלחימה באינתיפאדת אל-אקצה. עמוד 272.
  • "נכון – המצב מחורבן אבל, ואני יודע שזה שחוק, זה בדיוק הזמן שלנו לחשוב, לשקול ולעשות! לאנשים אין תשובות חוץ ממה שלך יש להגיד." ~ מתוך מכתב שכתב משה קפלינסקי לתמיר ערב הנסיגה מלבנון במאי 2000. עמוד 249.
  • "לפתע פרץ קפלן לרשת הקשר החטיבתית וביקש לדבר עם אורן. הופתעתי מאוד, עבדתי עם קפלן שנים רבות ומעולם לא ראיתי אותו נוהג כך. 'קודקוד, תן מבט אחרון במבצר והיפרד ממנו בשמי. בהצלחה!' אמר. קפלן שימש מפקד סיירת גולני במלחמת שלום הגליל כאשר בכבשה היחידה את הבופור ונפצע בקרב; לנסיגה ממנו באותו לילה הייתה משמעות מיוחדת בעבורו." ~ על תחושותיו של האלוף משה קפלינסקי בליל הנסיגה מלבנון בכלל וממוצב הבופור בפרט במאי 2000. עמוד 266.
  • "כבר בתחילת ההסתננות – כאשר עלו המפקדים לנקודת תצפית על אחד מגושי הסלע העצומים האופייניים לג'בל סוג'וד – נתקל הכוח בפיקודו של ארז, במחבלים. במכת האש הראשונה נפגעו כמה מפקדים. הכוח נתפס במצב לא נוח – המפקדים נמצאו לפנים כשהם מנותקים מיתר הלוחמים. ארז התעשת במהירות, הציב חיפוי קטן ויצא מיד למרדף אחר המחבלים שהחלו לברוח באחת מהמחילות החצובות בסבך. בתום המרדף, שעל־פי התיאורים דמה יותר לטיהור תעלת לחימה ביעד מבוצר, חיסל הכוח שני מחבלים." ~ על אחד המבצעים הראשונים של יחידת אגוז. עמוד 145.
  • "האלוף היה ידוע כאחד המפקדים הקשוחים בצבא. על איתנותו כמפקד גדוד 890 שמעתי סיפורים מפי דודי, שהיה סגנו של מרדכי בקרב בחווה הסינית במלחמת יום הכיפורים." ~ תמיר כותב על מפקדו, האלוף יצחק מרדכי. עמוד 59.
  • "באחד המבצעים פשט כוח של גולני, בפיקוד המח"ט גבי אשכנזי, על בסיס של החזבאללה שאותר בחווה חקלאית המכונה מזרעת אל־חמרא שברמת נבטיה. כוח הסיירת, בפיקודו של ארז, שהוביל את המבצע, התגנב עד שהגיע ממש מתחת לאפם של השומרים. אז פתח באש וחיסלם. מעללי ההתגנבות למזרעת אל־חמרא סופרו בחטיבה עוד שנים רבות." ~ עמוד 29
  • "בהיתקלות תמיד עדיף לפעול מאשר להמתין." ~ עצה שנתן ארז גרשטיין לחברו תמיר. עמוד 33.
  • "ב־1987 נטל ארז גרשטיין את הפיקוד על הסיירת מידי אמיר מי־טל. שמו של גרשטיין הלך לפניו ואגדות רבות נקשרו בשמו הרבה לפני שקיבל את הפיקוד על היחידה. ארז השתתף במבצעים רבים לפני מלחמת שלום הגליל והיה מפקד הצוות שטיהר את תעלות הלחימה של המוצב שבנו המחבלים בחורבות מבצר הבופור." ~ עמוד 28
  • "אומץ לבו ונוכחותו האישית בקו הראשון סחפו את הלוחמים שפעלו תחת פיקודו. באחת הפעולות, כאשר יצא עם כוח לסיור רגלי בג'בל א־רפיע, נתקל הכוח שבפיקודו בשני מחבלים. ארז, שהיה ידוע ביכולת קליעה יוצאת דופן, נהג לשאת נשק בעל טלסקופ, ולכן הצליח לפגוע במחבלים במכת האש הראשונה. שנים רבות לאחר אותה היתקלות הייתי נוכח בוויכוח ער בין לוחמים על טווח הפגיעה הדמיוני באותו אירוע." ~ תמיר מספר על גרשטיין. עמוד 221.

נאמר על הספר[עריכה]

  • "יש לי ספק כבד כמה קצינים בכירים אכן קראו את 'מלחמה ללא אות', ספרו של תמיר על ימי הלחימה בלבנון. מי שיקרא אותו ימצא קצין חושב, ישר ומקורי שכמוהו יש בצה"ל פשוט מעט מדי, ומעט מדי במקומות הנכונים." ~ עפר שלח בטורו בעיתון "מעריב", 12 ביוני 2009 (מקור)
  • "ספרו הוא מסמך מרשים, מפתיע בפתיחותו, תעודת כבוד לצה"ל ולמערכת הביטחון, המאפשרת חופש ביטוי שכזה לקצין במדים." ~ אורי דרומי, "ההיסטוריה מלמדת שמהסתבכות בביצה הלבנונית קשה להיחלץ", "הארץ", 17 ביולי 2006 (מקור)
  • "עד היום, זהו הספר המשמעותי היחיד שכתב קצין בצה"ל על ימי אזור הביטחון." ~ עמוס הראל, "הרמטכ"ל הדיח את תא"ל צ'יקו תמיר משירות בצה"ל", "הארץ", ‏1 במרץ 2010, (מקור)
  • "הספר המדובר הוא ייחודי ויתר על כן, איכותו הברורה וכתיבתו המרתקת מהווה תעודה חשובה עבור מפקדי צה”ל וכל העוסק בחקר הביטחון בישראל. יותר מכך, זהו ספר שדרכו ניתן ללמד מפקדים, מש”קים וחיילים על התפתחות המקצועיות הצבאית בישראל וזאת, ממקור ראשון ובאופן מרתק שאינו משעמם אף לרגע." ~ מתוך ביקורת שכתבו סא"ל בעז זלמנוביץ ורס"ן עוזי בן-שלום, "דור לבנון", ביטאון "ביבשה", גיליון 14, 21 ביולי 2010, (מקור)
  • "זו ביקורת מקצועית על איך שהצבא מתנהל. הספר מיועד לקצינים צעירים ואני חושב שאחד הדברים הכי חשובים זה להבין שאיש צבא זה מקצוע, וצריך ללמוד את המקצוע הזה. חשוב לדעת גם מה עשו במקומות אחרים, איך התנהלו מפקדים אחרים, ללמוד מהשגיאות שלהם, מהלקחים שהפיקו. בצה"ל יש תופעה של לימוד רק מהעשייה שלנו, זו קצת צרות אופקים." ~ תא"ל משה תמיר מספר על ספרו. מתוך הכתבה "לבנון של צ'יקו תמיר", מאת רביב שכטר, "ישראל היום", 14 במאי 2010, (מקור).

קישורים חיצוניים[עריכה]