"אני כותב כי אני לא מאושר. אני כותב כי זו דרך להילחם בעצב."
"תמיד היתה לי תחושה שסיפורים מסויימים הציגו את עצמם בפני, ואני לא יכולתי להתעלם מהם, כי בדרך מוזרה הם היו קשורים לסוג של חוויה מהותית."
"אני חושב שמאוד חשוב שהאלמנטים האינטלקטואלים, אלו שקיומם הוא בלתי נמנע ברומן, יתמוססו לתוך האקשן, לתוך הסיפורים שחייבים לפתות את הקורא לא דרך הרעיון אלא דרך הצבע והרגשות שהם מעוררים, על ידי אלמנטים של הפתעה ועל ידי כל החשד והמיסתורין שהם מסוגלים לייצר."
"מתעוררים ניצנים של רוח אנטי־דמוקרטית. הסימפטומים הללו יכולים לבשר בהמשך דברים מאוד לא מעודדים בישראל. זו התחלה של משהו שיכול להיות מאוד רציני; דיכוי חופש הביטוי. זה מתחיל כך ונגמר בשליחת אנשים לכלא."
"החוק הוא טכניקה א־מוסרית המשרתת את הציני שמיטיב לשלוט בה יותר מכול."
"האידיאולוגיות יוצרות אמצעי דיכוי שלרוב הם גרועים יותר משלטון העריצות שהן יוצאות נגדו."
"פעילות אנושית שאיננה תורמת, ולו גם באופן בלתי ישיר לחלוטין, להתחממות בין השחלות לאשכים, למפגש בין הזרע לביצית, היא חסרת ערך."
"כל תנועה המבקשת להחליף את המאבק לעליונות האינדיבידואל, לשוות יתר חשיבות לאינטרס הקולקטיבי – מעמד, גזע, מגדר, אומה, מין, אתניות, דת, מידות רעות או מקצוע – נראית בעיני קשר שנועד לדכא עוד יותר את החירות האנושית הפגועה."
מתוך התרגום לעברית מאת אביבה ברושי בהוצאת זמורה ביתן, 2002.
"להיות שניים בגוף אחד, שקר ציבורי ואמת פרטית שאסור להביעה."
"המועקה הזאת, רבת השנים, המצב הזה שבו חשב דבר אחד ועשה כל יום את ההפך."
"השטניות של המערכת שעלה בידי טְרוּחִיוֹ ליצור, מערכת שבמוקדם או במאוחר כל הדומיניקנים נטלו בה חלק, מערכת שרק הגולים יכלו לחמוק ממנה (לא תמיד) וחוץ מזה המתים."
"תפקיד העיתונות בזמנים אלה אינו לדווח, אלא לטשטש כל יכולת הבחנה בין שקר לאמת, להחליף את המציאות בבדיה שבה בא לידי ביטוי אוקיינוס של תסביכים, תסכולים, שנאות וטראומות של ציבור אכול טינה וקנאה."