עוז אלמוג

עוז אלמוג (נולד ב־1960) הוא סוציולוג ישראלי.

כללי[עריכה]

"ישראל היא מדינה צעירה והמסורות בה עדיין מתגבשות. היא גם לא נוטה למסד ומעדיפה שינוי ואלתור מתמיד."
"האידיאליזם הציוני היה גלולת מרץ נהדרת, ואף שהשפעתה הולכת ונחלשת היא עדיין מעלה לנו את רמת האדרנלין."
"ישראל היא אחת המדינות עם הכי הרבה חופשות בעולם המערבי. ליהודים חגים רבים וסדר החיים של המשפחה הישראלית נקבע במידה רבה על פי לוח השנה."
"בל נשכח שהחברה הישראלית בעברה הייתה מאוד סגפנית. תרבות של חאקי, של קיבוצניקים שלא העריכו יופי. אלו אנשים שבזו ליופי, הרגישו צורך להצניע את הגוף, מה שחשוב היה האידאלים. ליפסטיק בשנות ה־50 וה־60 נחשב לזנותי. אבל עברנו מטמורפוזה."
"השורשים הדתיים והעדתיים של דור זה, רובו צברים ובני צברים, אינם מוסתרים ומודחקים. אדרבא, הצעירים גאים בהם. אולם באותה עת אין הם תופסים את המוצא העדתי, וגם לא את מקום המגורים, מידת הדתיות והזהות הפוליטית, כתו השתייכות מרכזי בזהותם. המקצוע שבו יעסקו לפרנסתם ותחביבי הפנאי שיפתחו במהלך חייהם מהווים מוקד זהות הרבה יותר משמעותי עבורם. הם אינם אשכנזים או מזרחים, 'ערסים' או 'חננים', צפוניים או דרומיים. הם פשוט ישראלים, ללא ערעור וללא סימני שאלה. שמותיהם הפרטיים, כמו גם המבטא, הלבוש, הרגלי הצריכה והרקע הביוגרפי (רובם לא נאבקו על קיומם החומרי ורובם מסיימים בית־ספר תיכון, משרתים בצבא, נופשים בטורקיה ונכנסים במרץ לפיתוח קריירה מקצועית) אינם צבועים בצבעי השתייכות מעמדית וכיתתית. ואף שהם ישראלים בנשמתם, הדמיון בינם לבין בני דורם בעולם המערבי גדול מזה של כל הדורות שקדמו להם."
"אדם שמשתייך למעמד הביניים הוא לא עני ולא עשיר, יש לו קורת גג יציבה והכנסה פחות או יותר יציבה. בישראל, כאשר שני בני הזוג עובדים, כמעט תמיד המשפחה תהיה חלק ממעמד הביניים במובן הרחב שלו. אם בוחנים את המצב לפי סגנון חיים, אין ספק שרמת השרידות של מעמד הביניים בישראל גדלה, והנגישות למוצרים שנחשבו בעבר כמותרות גדלה אף היא. העלייה ברמת החיים והפריצה הטכנולוגית צמצמו את הפערים בין סגנון החיים של העשירים לסגנון החיים של מעמד הביניים."
"לאנשים יש כל הזמן פיתויים לקנות יותר ויותר. הם לא חיים על פי הכיס שלהם, יש להם ציפיות מוגזמות ולעתים קרובות גם ציפיות חמדניות. אפשר לקחת כדוגמה את החתונות המפוארות שנהוגות כיום: אני התחתנתי בחצר של ההורים שלי, היום מי יחשוב לעשות אירוע כזה? כאשר הציפייה היא להיות מיליונר, אין פלא שיש חוסר שקט מתמיד בחברה הישראלית."
"הישראלי לא שומר דבר בלב. אנחנו אומה 'דוגרית' שמוציאה הכול החוצה. כשישראלי שמח כולם יודעים, וכשהוא כועס – גם כן. לכן, כאשר הגרמני, האנגלי והסקנדינבי שומרים על משמעת ואיפוק הם בהחלט מגדילים את הסיכוי שלהם לשרוד ביחד. אצלנו הברדק חוגג אבל לפחות אנחנו לא מתפוצצים מבפנים."

הצבר- דיוקן (1997)[עריכה]

"יוקרת הצבר והשימוש בכינוי 'צבר' הגיעו לשיאם במלחמת העצמאות ובעיקר לאחר סיומה."
"הכינוי הייתה השוואה סמלית: כשם שהצמח צומח פרא על אדמות המקום כך בני ארץ גדלים כביכול באופן טבעי 'ללא תסביכים' מתוך אדמת מולדתם האמיתית."

דור ה-Y, כאילו אין מחר (עם תמר אלמוג) (2016)[עריכה]

"אנו חיים היום בתקופת מעבר - עידן דמדומים, שבו מוסכמות ומבנים ארוכי שנים כבר אינם מתאימים כבעבר, וגדל הצורך בבניית מערכות מעודכנות המותאמות לרוח הזמן."
"העילגות הרגשית, ההסתגרות מהעולם, המיקוד העצמי, טשטוש ההבדלים המגדריים, הבשלות המעוכבת, התלותיות וההתמכרות למשחקים, לתקשורת ולטכנולוגיה ממוחשבת."

כל שקרי האקדמיה (עם תמר אלמוג) (2020)[עריכה]

"אפשר לזהות את הטקסטים הללו כמעט מיד על פי השפה הפתלתלה והמתייפייפת, הציטוטים והאזכורים של הוגי דעות, מעין 'גדולי תורה', והשימוש האינטנסיבי במילים טיפוסיות דוגמת נרטיב, קולוניאליזם, הזרה, הכלה, הדרה, הגמוניה, אג'נדה, האחר, קבוצה מוחלשת, מיעוטים, ילידים, סובייקט, פרדיגמה, פרקטיקה, ביקורתי, מדומיין."
"מי שנחשבה במשך שנים רבות למקדש האמת והיושר הפכה לעיוורת וחירשת לעצמה, מכחישת מציאות, מקובעת ולא אמיצה."