לדלג לתוכן

צבר (סלנג)

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
דמותו של שרוליק מאת המאייר דוש הפכה לסמל לצבר

צבר הוא כינוי ליהודי שנולד במדינת ישראל או ארץ ישראל.

כללי[עריכה]

  • "אני לא הצבר המיתולוגי. אני הצבר האמיתי." ~ חנוך ברטוב
  • "דמותו של הצבר עברה אידאליזציה וסטריאוטיפיזציה." ~ עוז אלמוג
  • "אליק נולד מן הים." ~ משה שמיר, משפט הפתיחה מתוך "במו ידיו (פרקי אליק)" על גיבור הספר הצבר
  • "אני נערה ממוצעת, לא חכמה מדי ולא טיפשה מדי. לא בעלת יומרות אינטלקטואליות ולא בורה. חברמנית ולא רגשנית מדי, ובקיצור, צברית טיפוסית." ~ עליזה שדה
  • "די התנכרתי ליידיש שהתנגנה אצלנו בבית. זה נשמע לי כמו להרבה צברים אחרים כמשהו משם, עם ארומה גלותית מובהקת, שאפילו הוריי, שלימים נהיו מנושאי דגל תרבות היידיש, התנכרו לה בצעירותם מתוך רצון להיות צברים כמו החבר'ה סביבם. הם אפילו לא לימדו אותי את השפה, כך שלא יכולתי להתענג עליה." ~ ענת עצמון
  • "ככל שניסה הצבר להיות 'יהודי חדש' ולהתרחק מהמסורת היהודית כמצוות החלוץ מלומדה, הייתה זו רק התרחקות למראית עין. למעשה כל ישותו ומהותו אמרו יהודיות." ~ עוז אלמוג
  • "אחד הדברים שעיצבו דורות שלמים של גבריות ישראלית היא העבודה החקלאית בקיבוץ. גם אלו שחיו בעיר ראו בסרטים, קראו בספרים וקינאו במציאות בצבר הארצישראלי המצוי מהקיבוץ. ההוא עם הבלורית והסאראפן. ההשכמה המוקדמת לעבודה, כשאפילו הציפורים עוד נוחרות על העצים והחיבור לאדמה ולבעלי החיים יוצרים תחושה עילאית שקשה מאוד להסביר במילים." ~ יריב פלג

דמויות צבריות[עריכה]

  • "היא הייתה הצברית הראשונה בזמר העברי וחיברה באופן גאוני מנגינה למילים ומילים למנגינה." ~ אהוד מנור, על נעמי שמר
  • "חייו של דיין, שנחשב לדמות 'צבר מיתולוגי', נעו בין שני תחומים שמסמלים את ילידי הארץ – התיישבות ('מגל') וביטחון ('חרב')." ~ יחיעם ויץ
  • "עזר הוא סמל ומופת של הצבר הישראלי. כל תחנה בחייו היא אבן מרכזית לבניין הארץ הזאת: באצ"ל, בהקמת חיל האוויר, בניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים, כשותף מרכזי להסכם השלום עם מצרים וכנשיא שהיה אהוב על כל שכבות הציבור." ~ אריאל שרון, על עזר ויצמן

מאמרו של אורי קיסרי (1931)[עריכה]

(מתוך מאמר בעיתון "דואר היום", 'אנחנו עלי הצבר')

  • "הכינוי הזה, שצלצל תדיר באוזני ילידי הארץ, צלצל בטון של גנאי, של ביטול, של בוז, של רחמים – צריך שיעבור ויבוטל מן העולם. ילידי הארץ הם־הם המהווים את המפעל הגדול והנפלא של עם אחד על גבי אדמה אחת."
  • "בארץ ישראל, אין אנו ילידי הארץ מביטים לעולם על זולתנו מגבוה. פלוני שנולד בוורשה, אלמוני שיצא לאוויר העולם בווינה – כולם כשרים ודינם כדיננו. בניהם יהיו כבר חוליות בתוך המולדת, אולם הם מביטים עלינו מגבוה. הם רואים בנו אלמנט ירוד, אלמנט ממדרגה פחותה, אלמנט צר ומוגבל... וזאת אין להרשות."
  • "ומדוע עלי הצבר? מדוע לא תפוחי זהב? ענבים? רימונים? המלעיגים עלינו, ביקשו כנראה לקרוא לנו על שם הפרי הכבד, הסתום הזה. הם ביקשו לקרוא לנו על שם גדרות עלי הקוצים והדרדרים שמסביב לפרדסים ולגנים. הם היו סבורים כי יהיה לנו הדבר לעלבון. לעלבון? משום מה? מדוע זה? להפך, פרי עלי הצבר הוא טוב, הוא משיב את הנפש. והקוצים, הדרדרים? הגדרות אשר מסביב לאדמות? כן, אנו, ילידי הארץ, אנו עלי הצבר עושים בגופותינו וברוחנו גדר הסוככת ומגינה על האדמות."

בשירה ובפזמון[עריכה]

  • "אלה שאמרנו הם לא מחונכים
אלה שצחקו פה לכל הערכים
אלה שברחו מכל פראזה ציונית
אלה שרדפו כל שמלה פרחונית
אלה שהלכו עם ידיים בכיסים." ~ 'פרחי צבר', בביצוע אריק לביא, מילים: שמוליק רוזן
  • "לנו חן פראי שלנו
ורזיו.
וצורות מושכות כל עין
שפע רב.
אף יפיפיות יש בנו!
המבין יבין אותנו
ויאהב." ~ 'צברים', מילים: יעקב כהן
  • "נולד לאור
נולד לשמש
לאב חכם
ואם תמה.
נולד טהור
לשדות הקמש,
ליום שלום
ומלחמה." ~ 'צבר', בביצוע להקת פיקוד צפון, מילים: דודו ברק