צלה של הרוח
מראה
צלה של הרוח (בספרדית: La sombra del viento) הוא רומן מאת קרלוס רואיס סאפון. הספר, שיצא לאור ב־2001, הפך לרב־מכר בינלאומי ותורגם גם לעברית.
כללי
[עריכה]- "שמור נא על חלומותיך, כי לעולם אינך יודע מתי תזדקק להם."
- "הגורל מחכה תמיד בפינת הרחוב, כמו כייס, זונה או מוכר כרטיסי הגרלה."
- "הייתי בן שבע עשרה והחיים על שפתיי."
- "איש לא יכול לרחם על שקרן כמו שקרן אחר."
- "במשך הזמן תיווכח לדעת כי לפעמים מה שחשוב איננו מה שיש לנו, אלא מה שאנו מוותרים עליו."
- "המילים שאיתן אנו מרעילים את לבו של ילד מתוך קטנוניות או מתוך בערות, נשארות בזיכרונו ובמוקדם או במאוחר פוגעות בנפשו."
- "הצבא, הנישואים, הכנסייה והבנק הם ארבעת הפרשים של חזון אחרית הימים."
- "אין בנמצא שפות מתות; יש רק מוחות מטומטמים."
- "ישנם דברים שאותם אין אנו מסוגלים לראות אלא בשחור."
- " 'ממה הוא סובל?' 'אני יכול לומר לך כי זה הלב, המת מרוב בדידות.' "
- "נשים, עם כמה יוצאות מן הכלל, חכמות מאיתנו, או לפחות כנות יותר עם עצמן מה הן רוצות או לא רוצות."
- "העולם הזה לא יתפוצץ בגלל האטום כמו שכותבים בעיתונים, הוא יתפוצץ מצחוק, ימות מרוב בנליות, משום שהוא הפך הכול לבדיחה. ועוד בדיחה גרועה נוסף על הכול."
- "למלחמות אין זיכרון, ואיש לא מעז לנסות ולהבין אותן עד שכבר לא נותרים קולות שיספרו מה קרה, עד שמגיע הרגע שלא מזהים אותן עוד, והן חוזרות בפנים אחרות ובשם אחר לטרוף את מה שהותירו."
- " 'האמת אני לא יודע הרבה על נשים'. אף אחד לא באמת יודע, גם לא פרויד, וגם לא הן עצמן. אבל זה כמו חשמל, לא צריך לדעת איך הוא עובד כדי לצרוב את האצבעות."
- "איך השנים חולפות ומשתיקות את נשמותיהם ולבבותיהם – עד כדי כך שמרוב שתיקה שכחו את המילים הנחוצות כדי להביע את רגשותיהם. והפכו לזרים החיים תחת אותה קורת גג, אחת מני רבות בעיר האין סופי."
חיי האדם
[עריכה]- "אנו נשארים בחיים כל עוד מישהו זוכר אותנו."
- "החיים עוברים בטיסה, בייחוד החלק ששווה לחיות."
- "הגורל לא עורך ביקורי בית. צריך לצאת ולחפש אותו."
- "רגשותינו כמוהם כרכבת שאיננה עוצרת בתחנה המיועדת."
- "ערכו של סוד תלוי בערכם של אלה שמפניהם אנו שומרים אותו."
- "אל תוסיף לעצמך שנים, פוחח קטן שכמותך, החיים כבר יוסיפו לך אותן."
- "ישנם בני אדם המצויים בעולם רק על מנת שיהיו בו מכל הסוגים."
- "ברגע שאת מתעכבת לחשוב אם את אוהבת מישהו, כבר הפסקת לאהוב אותו לתמיד."
- "לתת אמון באישה הוא דבר אחד, ולהאמין במה שהיא אומרת הוא דבר אחר."
- "היזהר נא ממי שנותן את אמונו בכל האנשים."
- "הטיפש מדבר, הפחדן שותק והחכם מקשיב."
- "יש דברים שרואים רק בחושך."
- "לפעמים אנו חושבים על האנשים הקרובים לנו כאילו היו כרטיסי הגרלה שנועדו להגשים את החלומות המגוחכים שלנו."
על ספרים
[עריכה]- "הספרים כמוהם כראי: אין אנו רואים בהם אלא את עצמנו."
- "הסופר כותב בעבור עצמו, כדי לומר לעצמו דברים שאותם לא היה בכוחו להבין בדרך אחרת."
- "דבר אינו מציין יותר את הקורא מאשר הספר הראשון שפתח את הדרך אל לבו."
- "כאשר ספרייה נעלמת, כאשר חנות ספרים סוגרת את דלתותיה, כאשר ספר אובד בתהום הנשייה, אנו, שמכירים את המקום הזה ושומרים עליו דואגים שהספרים יגיעו הנה."
- "המקום הזה [חנות ספרים] הוא אחד מרזי העולם, דניאל, מקדש. לכל ספר, לכל כרך שאתה רואה, יש נשמה. הנשמה של מי שכתב אותו, ונשמתם של אלה שקראו בו וחיו אותו וחלמו עליו."
- "כאשר אנו קוראים אנו משקיעים בקריאה את שכלנו ונפשנו ואלו נכסים הנעשים נדירים מיום ליום."
נאמר עליו
[עריכה]- "מסע הרפתקאות נפלא, מסתורי ולא אחת אפל, רצוף פניות ושזור טלטלות אין סוף, טרגי ואופטימי בו זמנית." ~ אמציה שינפלד