שלום לוין

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלום לוין

שלום לוין (1916 - 14 באפריל 1995), מזכ"ל הסתדרות המורים בישראל (1955 - 1980) ונשיאה, נשיא הפדרציה הבינלאומית של התאגדויות המורים בשנים 1964 - 1966, חבר הכנסת בשנים 1969 - 1977, מחנך וסופר.


  • "חשיבותו של הגיל הרך בחינוכו של האדם, בטיפוח אופיו ובפיתוח כשריו הוכרה עוד לפני אלפי שנים על ידי אביה של הפילוסופיה, על ידי אפלטון. וכל הרוצה בכך יוכל לעיין ב'פוליטיאה' (ספר ב') ולקרוא מה הוא מציע לעשות בגיל הרך כדי לחנך את האדם המתאים לחברה המבוססת על צדק, לפי המושגים שלו. מושגי הצדק שלו הם לא כמו מושגי הצדק שלנו, כמובן. אבל ההנחות של אפלטון היו הנחות עיוניות, ספקולטיביות, מבוססות אולי על אינטואיציה עמוקה. היום יש לנו מחקרים ומימצאים אמפיריים, שהוכיחו את החשיבות המיוחדת שיש לחינוך בגיל הרך. יש כאלה, שכאשר הם מדברים על החשיבות של החינוך בגיל הרך, הם מתכוונים ממש לשנות החיים הראשונות של הילד. אבל כשהמדובר בלמידה, מתכוונים לחינוך במשך שנות הילדות, אם נשתמש במונח פסיכואנליטי, בתום תקופת החביון, המסתיימות בגיל 10 - 11. ואין לנו ספק היום, ואני חוזר ואומר, שהפגמים העיקריים שנתגלעו במערכת החינוך בישראל, התיקון שלהם מצוי בכיתות המיועדות לילדים בני 7 עד 10." ~ דברים במועצה הס"ה של הסתדרות המורים, 12 באוקטובר, 1971.
  • "אין חולקים על כך, כי חברה חופשית ודמוקרטית מעוניינת לחנך אזרחים בעלי יוזמה ואחראים למעשיהם. לפיכך דרוש לה מורה יוזם, מנסה ומחדש, מחפש ומתלבט, סולל דרכים ונתיבות ומדביק תלמידיו ברוח זו. אולם היוזמה של המורה היא לפעמים תנאי לעצם המעשה החינוכי ולעמדה החינוכית, כי בעיות החינוך וההוראה, ובכלל זה העימות בין מורה לתלמיד ובין מורה לכיתת תלמידים הוא כה מסובך ובלתי נצפה מראש, שאין בנמצא 'קונסֶפט' או מדריך, שיציע למורה את הפתרון הנכון והמתאים לכל סיטואציה." ~ "על שלושה כיוונים נפסדים ועל ארבעה – לא אשיבנו", החינוך, כרך מ"ה, 1973
  • "החינוך הדתי זקוק להשלמה של חינוך מוסרי־רציונלי, כדי להכשיר את החניך הדתי להסתגלות לאתוס של חברה חילונית, אם אמונתו הדתית תפוג מסיבה זו או אחרת. דומה, שהסכנה של התרופפות האמונה אף בחוגים דתיים היא ממשית, ואף קיימת סכנה של פריקת עול המוסר. ראוי, שחוגים אלה יתייחסו לחינוך מוסרי רציונלי כאל 'ביטוח משנה', ואולי אף כאל 'חגורת הצלה' העשויה להועיל בסיטואציה מסוימת." ~ "הדת והחינוך המוסרי", החינוך, כרך מ"ח, יולי 1976, עמוד 331
  • "האמת היא, שכשם שלא הוכח עד היום באורח מדעי מדוקדק קיום דחף תוקפני־תורשתי - כך לא הוכח באופן מדעי, שאין דחף תוקפני מלידה ושהתוקפנות אינה אלא תגובה או דחף משני. מכל מקום, הטענה שהאלימות היא אינסטינקט, שעבר אלינו בכוח התורשה המעוגן היטב במטעננו הגנטי, יש לה אסמכתא במקורותינו הרוחניים. היא מיטיבה להסביר את ההתפרצויות המזוויעות של בני האדם, קבוצות, כיתות דתיות ועמים. כן אין זה מפתיע שהיום, לאחר שהגרמנים הנאצים ביצעו רצח עם ומימשו דה־הומניזציה ברוטאלית, מקבלים בני-אדם רבים יותר את ההנחה, שהנטייה לאלימות היא תכונה אנושית מהותית, ושאדם רוצח את רעהו בגלל מורשת הטורפים הקבועה בו...
"גם הוגי דיעות בתורת המדינה ובראשם הובס אימצו את ההשקפה, שבאדם, כמו בחיה, שוכנת תוקפנות. ההנחה הבסיסית, שעל פיה נקבעו סדרי המדינה, היא אדם לאדם זאב (Homo homini lupus), ורמז להשקפה זו מצוי גם במאמר חז"ל: 'הווי מתפלל בשלומה שֶׁלַּמַּלְכוּת, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" (אבות, ג', ב').
"לעומת השקפה פסימית זו קיימת תיאוריה אחרת, הגורסת שבני האדם מסוגלים לרסן את יצרם החייתי וכי מטבע בריאתם הם נועדו לעזרה הדדית, כשם שנועדו להתנהגות אלימה. העובדה היא - כך טוענים בעלי ההשקפה הזו - שבנסיבות דומות אדם אחד רוצח, ואילו משנהו מושיט עזרה ומציל מסכנה, והשלישי עומד מהצד. בעלי השקפה זו אינם כופרים במציאותו של הגורם הגנטי. למעשה - כך טוענים הם - חיים בני אדם בשלום פרקים הרבה יותר ארוכים משנדמה לנו.
"מכל מקום, טוענים בעלי ההשקפה האופטימית: התנהגותו של אדם תלויה במטען החווייתי, שנצבר במשך החיים שלו; וכשם שפרצופיהם של בני אדם שונים, כך שונים מטעניהם החווייתיים. אך בידנו האפשרות להשפיע על מטעניו החווייתיים של הילד. אפשרות זו תלויה באמצעים חינוכיים, חברתיים ופוליטיים שננקוט כדי לבלום את גל האלימות בחברה וכדי למתן את התוקפנות המפעפעת במידה זו או אחרת בנפשו של כל מתוסכל או ממורמר." ~ "להיות מורה בעידן אלימות", בית הספר בעידן אלימות, הוצאת הסתדרות המורים בישראל, 1988, עמ' 9-11.
  • "יש להבחין בבירור בין סובלנות של נטייה אחרי משב רוח לבין סובלנות חיובית. סובלנות המבטאה היעדר איכפתיות של המחנך או כניעה לתקיפים שבכיתה או הסתגלות לאופנה, אינה סובלנות חיובית. למעשה, אדם שיש לו אמונה חזקה, מסוגל יותר להעריך את האמונה החזקה של האחרים ולהעניק להם את תשומת הלב והיחס הראוי. מחנך, שיש לו השקפות והוא נאמן להן ואינו מעלים אותן, אך הוא מסוגל להקשיב לתלמידיו, מכיר בזכותם לחלוק ולהשיג ומוכן לעמוד מול ביקורתם בכבוד, הוא המופת לסובלנות החיובית. סובלנות ממין זה היא הסובלנות החיובית, שאותה יש לטפח ועליה יש להגן." ~ דברים במועצה הפדגוגית המרכזית של הסתדרות המורים, 23 בדצמבר, 1987
  • "ואפשר שדווקא העלאת הדרישות ממתכשרים להוראה והתמקדות המוסדות בתפקידם להכשיר מחנכים מעצבי אופי יובילו לחידוש כוחו המושך והמשפיע של המוסד להכשרת מורים, אם יזכה לתמיכה ולעידוד הדרושים. המדובר בתמיכה במועמדים הראויים להוראה ובשיקום אקדמי וארגוני של המוסדות. המדובר בהעזה חינוכית, בהעפלה אל הנראה היום דמיוני, כי ההתעוררות מקדימה תמיד את המימוש." ~ "חינוך מוסרי בימינו", הוצאת יחדיו, 1988