תורת המלך

תורת המלך – חלק ראשון – דיני נפשות בין ישראל לעמים הוא ספר הלכתי בענייני מלכות ומלחמות, העוסק בעיקר בהלכות הקשורות להריגת גויים. הספר חובר על ידי הרב יצחק שפירא והרב יוסף אליצור מישיבת "עוד יוסף חי" שביצהר ויצא לאור בשנת 2009 בהוצאת "המכון התורני שעל־יד ישיבת עוד יוסף חי". מחברי הספר נחקרו על ידי המשטרה בחשד להסתה גזענית, אך לא הוגש נגדם כתב אישום.

פרק א': איסור הריגת גוי

• "עלה בידינו שמהפסוק 'לא תרצח' אי אפשר ללמוד איסור הריגת גוי." ~ עמוד י"ח
• "יהודי שהורג גוי, אינו חייב מיתה." ~ עמוד כ"ב
• "אם כן, למדנו מדברי איסי במכילתא שאסור ליהודי להרוג גוי מכח אותו האיסור של בני נח להרוג זה את זה, שגם אנו מחוייבים בו." ~ עמוד כ"ד
• "האיסור להרוג גוי הוא מהפסוק "שופך דם האדם". ~ עמוד רכ"ט (מסקנות מפרק ראשון)

פרק ב': הריגת גוי שעובר על שבע מצוות

• "גוי המצר לישראל – כיוון שיש לנו עסק איתו – מותר לישראל להרוג אותו." ~ עמוד פ"ד

פרק ג': מסירות נפש על רציחתה – בין בני נוח

• "מתי ניתן להרוג בן ערובה כדי להינצל מרוצח?" ~ עמוד פ"ח

פרק ד': נפש יהודי מול נפש הגוי

• "כאשר אומרים ליהודי 'הרוג גר תושב או שנהרוג אותך' מותר לו להרוג כדי להינצל." ~ עמודים קנ"ז - קנ"ח
• "אנחנו רואים שחיי עוּבּר חשובים יותר מחיי גוי, ואפילו גר תושב, כיון שלהצלת חייו מחללים שבת (ועוברים על כל המצוות הנדחות מפני פיקוח נפש)" ~ עמוד קס"ז
• "אך בבואנו לדון בהריגת גוי – אפשר לדחות את סברת 'ליכא מידי', שהרי כמו שלגוי אסור להרוג גוי כך לישראל אסור להרוג את ישראל; ואין ללמוד מכאן על פגיעה של ישראל בגוי, שיתכן ויש לה היתר כיון שהם לא שווים." ~ עמוד קע"א
• "ולחילוק הזה גם מצאנו נפקא מינא הלכה, בה רואים שאיסור הריגת עובר חמור יותר מאיסור הריגת גוי (למרות ששניהם נלמדים מ'ליא מידי'): שהרי יש מחלוקת אם מותר להתרפא בעובר (כלומר להרוג אותו כדי להינצל כאשר ללא נוכחותו הסכנה קיימת), אך אין איסור להתרפא בחיי גוי (וכמו שהובא בגוף פרק ד)." ~ עמוד קע"ג
• "אחרי מתן תורה 'התייאש' הקב"ה, כביכול, מלהתייחס אל הגויים כאל ברי שיח איתו, וככאלה שמצווים במצוות וממילא יש לחייהם משמעות. בעצם הם הפכו כעת לכאלה שאינם מצווים ועושים, בדומה לבעלי חיים שחיים בעולם הזה ללא מודעות ומשמעות לחייהם." ~ עמוד קע"ד
• "כאשר הגויים הפכו לכאלה שאינם מצווים ואינם עושים – הרי שהם כבר לא שייכים לאלה שחייבים בקיום שבע מצוות, ואם כן חייהם אינם יקרים כמו שהיו קודם" ~ עמוד קע"ד
• "הדבר מתחזק גם מזה שבעצם, על פי תרי"ג מצוות, אין בכלל מקום למציאות של גוי כמות שהוא. גוי אמור להפוך לגר תושב, וכל עוד הוא לא הפך לגר תושב – הוא במצב מקולקל של 'אינו מצווה ועושה', ולפי הרמב"ם אין מקום להשאיר גוי כזה בעולם (כמבואר בסוף פרק ח מהלכות מלכים). פשוט אם כן, שדברי איסי (והגמרא והפוסקים) על האיסור להרוג גוי אינו נובע מעצם היוקר של חייו, שבעצם אינם לגיטימיים כפי שהם" ~עמוד קע"ה
• "עצם העיסוק באיסור הריגת גוי הוא כבר הכנעה גדולה, המלמדת שהעולם עוד לא מתוקן ולא הצלחנו לברר את המציאות בעזרת תרי"ג מצוות." ~ עמוד קע"ט

פרק ה': הריגת גויים במלחמה

• "כך נהרג מי שמוסר ממון של ישראל לגויים, כיון שמסירת ממון מובילה לסכנת נפשות." ~ עמוד קפ"ד
• "כל אזרח במלכות שנגדנו שמעודד את הלוחמים או מביע קורת רוח ממעשיהם נחשב רודף." ~ עמוד קפ"ה
• "מי שמחליש בדיבור את המלכות שלנו נחשב רודף." ~ עמוד קפ"ה
• "אם הרודף הפסיק לרדוף אך קיימת חזקה שהוא ימשיך לרדוף בעתיד – ניתן להרגו." ~ עמוד קפ"ו
• "סיבה נוספת לחיוב מיתה של הגויים שלוחמים בנו היותם עוברים על גזל. במלחמה על ארץ ישראל סיבה זו מתחזקת, שהרי הגויים שתובעים את הארץ לעצמם גוזלים מאיתנו את הארץ." ~ עמוד קצ"ב
• "חייל ששותף למלחמה נגדנו, אך הוא עושה זאת רק מפני שהכריחו אותו באיומים – הוא רשע גמור... נחזור ונזכיר שמדובר כאן בכל סוג של שותפות למלחמה – חייל קרבי, חייל עורפי, עזרה אזרחית או סוגים שונים של עידוד ותמיכה." ~ עמוד קצ"ו
• "אזרחים החיים בסמוך למפעל נשק או מחנה צבא של הרשעים – הם רודפים." ~ עמוד קצ"ז
• "מי שנוכחותו עוזרת לרוצח – גם אם זה באונס – מותר לפגוע בו כדי להפסיק את נזקו." ~ עמוד קצ"ז
• "אפילו אם האזרחים נקשרו או נכלאו ואין להם שום ברירה אלא להישאר במקום ולהוות בני ערובה – מותר לדרוס אותם ולהרגם אם זו הדרך להינצל מהרשעים," ~ עמוד קצ"ז
• "יכול להיות מצב בו יהיו בעיר חיילים של האויב שנטמעים באוכלוסייה, שחלקם לא מסייעת להם בשום דרך. מותר לפגוע באנשים הללו כיוון שנוכחותם עוזרת לרציחה... אף אם הם באמת חפים מפשע." ~ עמוד קצ"ח
• "פגיעה בתינוקות ממשפחתו של המלך הרשע היא מותרת. הריגתם עוזרת לנו לפגוע ולהכאיב לו כדי שיפסיק להילחם בנו." ~ עמוד קצ"ח
• "ואם כן במלחמה בין יהודים לגויים – לכולי עלמא מותר להרוג את הגויים כדי להציל בזה חיי ישראל, כמו שנתבאר בפרק רביעי; וזה מותר גם במקרה בו אנחנו מנצלים את נוכחותם של התינוקות החפים מפשע כדי לפגוע בהוריהם וכדומה." עמודים קצ"ח - קצ"ט
• "היותם של הגויים חייבי מיתה בגלל שבע מצוות בני נוח גורמת לזה שלא נהסס להרוג אותם אם יש צורך בדבר (כמו צורך של נקמה, שאינו הכרח מיידי של הצלת נפשות אלא רק עם תועלת כללית בהמשך). וכלפי הטענה שמוטב לתת להם לחזור בתשובה ולשמור מצוות מאכן ואילך – באה הטענה שהם חשודים לשפוך דמים, בפרט בשעת מלחמה, וכן אין לקוות מכאלה שנלחמים בנו לחזור בתשובה אלא להתייחס אליהם במידת הדין ולהרגם." ~ עמודים קצ"ט - קצ"ר
• לא מדובר כאן על גויים צדיקים שאנחנו נאלצים להרגם בגלל שפיקוח נפש של ישראל דוחה חיי גוי, או בגלל שהם עוזרים לרוצח באונס; וגם לא מדובר על רודפים גמורים, או כאלה שמוחזקים לרדוף בהמשך, כי במצב כזה לא היינו מכנים אותם 'טוב שבגויים'. כאן מדובר על אלה שהיינו יכולים לחשוב שהם 'טוב שבגויים', ולכן נימנע מלהרוג אותם כלל האפשר – ובאו חז"ל ולימדו שלא להסס אלא נמהר להרגם, מפני שרשעותם גורמת לנו לחשוד בהם ולהתייחס אליהם כמו אל נחשים, ובפרט שהם ממילא עוברים על שבע מצוות וחייבים מיתה." ~ עמודים ר'-ר"א
• "כאשר דנים בהריגת תינוקות וילדים... יש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם." ~ עמוד ר"ז
• "ובאופן פשוט גם הם מרוויחים מזה כי אחרת יגדלו בצורה לא מתוקנת וממילא נצטרך להרגם. [...] – הילדים הללו לא יהיו עם קיום (הכוונה שהילדים הללו לא יחיו, לכן לא יהיו קיימים), וסופם להיות בני מוות בעולם בו אין להם מקום; ולכן מוטב להרגם כבר עכשיו". ~ עמוד ר"ז הערה מ"ו

פרק ו': פגיעה מכוונת בחפים מפשע

• "אם אתה שייך (אזרח) למלך הרשע – דמך בראשך ומותר להרוג אותך." ~ עמוד רט"ו
• "אם פגיעה בילדיו של מלך רשע תפעיל עליו לחץ – אפשר לפגוע בהם (אפילו ללא הסברא שמסתבר שיהיו רשעים כשיגדלו)." ~ עמוד רט"ו
• "מותר לישראל להתרפא בחיי גוי." ~ עמוד רט"ו
• "כדי לנצח את הרשעים צריכים להתנהג איתם בדרך של נקמה ומידה כנגד מידה." ~ עמוד רט"ז
• "הנקמה משפיעה גם על צורת ההריגה. צורת ההתנהגות האכזרית של הגויים מביאה לזה שגם אנו ננהג איתם באכזריות, מידה כנגד מידה." ~ עמוד ר"כ
• "ולפי החשבון הזה – הטף לא נהרגים בגלל רשעותם, אלא בגלל שיש צורך של כולם בנקמה ברשעים, והטף הם אלה שהריגתם תספק את הצורך הזה; ואפשר גם להסתכל עליה כמו על אלה שיוחדו בסיעה, כי המציאות ייחדה דווקא אותם להיות אלה שהריגתם תציל את כולם ותמנע רשעות בהמשך (אמנם מסתבר שאל השיקול הזה מצטרף בהחלט גם השיקול שהבאנו בסוף הפרק הקודם, שהם ממילא חשודים להיות רשעים כשיגדלו)." עמוד ר"כ
• "אמנם שיקולים אלה של הצורך בנקמה אכזרית תלויים בהתנהגות האויבים ובצורת המלחמות בעולם, וכאשר האויב נוהג בפחות אכזריות - באמת יש פחות צורך בהתנהגות מן הסוג הזה." ~ עמוד רכ"ג
• "...שאם מישהו מאנשי מלכות פגע במלכות שלנו, ואנשי מלכותו לא הענישו אותו... אין צורך לדון בשאלה מי חף מפשע ומי לא, בדיוק כמו שכאשר אנחנו מתגוננים מפני רשע אנחנו לא מהססים לפגוע לו באיברים שלא היו שותפים בפועל למעשים נגדנו." ~ עמוד רכ"ז

נאמר על הספר

• "יש בו דברים שאינם נכונים מכח הדין וגם אין להם מקום בשכל האנושי." ~ הרב זלמן נחמיה גולדברג
• "זה ספר מאתגר שנכתב על ידי תלמידים ברמה, ודווקא בגלל זה יש לשרוף אותו ואפילו לפסול את הרב שפירא מלהורות הלכה בישראל." ~ הרב יעקב מדן
• "זהו ספר תורני הלכתי קלאסי, שיש למדוד אותו במבחנים למדניים-הלכתיים, כאשר כל פוסק יודע שלעיתים יש הפרש בין ההלכה העקרונית-תאורטית - לבין ההלכה למעשה, בה יש להתחשב בגורמים נוספים – לקולא או לחומרא – מעבר למה שכתוב בגופה של הלכה. כך הוא בהלכות שבת ובהלכות צניעות ובהלכות פיקוח נפש, וכך הוא גם בהלכות הקשורות לייחס לגוי בזמן הזה הנידונות בספר" ~ הרב יואל קטן