יעקב גולומב

יעקב גולומב (5 ביוני 1947 - 19 ביולי 2023) הוא פילוסוף ישראלי. חקר בייחוד את כתביהם של הוגים אקזיסטנציאליסטים.

כללי

"הדבר החשוב ביותר שלמדתי בפילוסופיה הוא כי באופן מוחלט אסור ללכת שבי אחרי מוחלטים למיניהם."
"מול איבוד החיים לטעם מציעים לנו קאמי וניטשה לפניו את חיובי החיים ואת ההשלמה עמם."
"אני מצטט לתלמידי את אזהרתו המאלפת של זרתוסטרא: 'זוהי דרכי שלי – והיכן שלכם?'."
"נשתדל עד כמה שזה אפשרי עבורנו לחבר במו ידינו את ספר חיינו."
"כמו שעל האדם כל יום ביומו לערוך במו ידיו את שולחנו הקיומי – כך עליו השכם והערב לעצב, לשנות ולצקת את זהותו האישית."
"אין זהות חד משמעית ובטוחה בסופה של הדרך, החיפוש אחריה וההליכה בדרך זו היא היא זהותנו האמיתית."
"רק פילוסופיה שיש לה שורשים עמוקים בחיים יכולה לעצב חיים אלה ולהשפיע עליהם."
"נטייה זו לראות כל דבר כשייך לסדר – היא נטייה אנושית מובהקת."
"אסור להם לפילוסופים לעסוק בפוליטיקה. הם רציניים ואידיאליסטיים מדי לשם כך. הם לא רואים את הדברים כפי שהם – כפי שמנסים ההיסטוריונים... אלא כפי שהיו רוצים שיהיו."
"הגאולה מן הצורך בגאולה הייתה אחת המוטיבים המרכזיים לדוֹמוּת המפליאה בין הגותו של ניטשה לבין זו של פרויד המאוחר."

מתק סתרים (2015)

"אפשר אף להעז ולקבוע כי ככל שהתנאים האנושיים ספציפיים יותר, כך נוקבות יותר המשמעות הכללית והאינטואיציות העמוקות המתגלות בהם. האם האקזיסטנציאליזם (ולפחות אבותיו במאה התשע־עשרה: קירקגור וניטשה) אינו מדגיש את היחיד הבודד ואת מצבו הפרטי הקונקרטי ביותר?"
"ברנר האמין באל, כלומר בגרעין החי עצמו, עד סוף ימיו, על אף שזנח את הקליפה הפולחנית־דתית."

האדם האסתטי על פי סרן קירקגור

(מתוך מאמר ב'הארץ': 'עצות להדוניסט מתחיל על פי קירקגור', 17 במאי, 2013)

"האדם האסתטי מנסה לחיות ב'אי־אמצעיות'... אין הוא רוצה להטיל בינו לבין החיים רשתות מושגיות והשקפות מוסריות ועיוניות שימנעו בעדו מלבוא במגע קונקרטי וישיר עם מה שהחיים יכולים להציע לו."
"הקטגוריות של הספירה האסתטית אינן טוב או רע, אלא: סיפוק או תסכול, הנאה או כאב, אושר או סבל, אקסטזה או ייאוש, עניין או שעמום, הנאה או כאב."
"האיש האסתטי חי את המציאות הדמיונית־האפשרית ולא הממשית־הקונקרטית. בכוח דמיון מפותח הוא מחפש את המעניין."
"האימה היא הביטוי הנפשי־רגשי לכך שבאדם טמונה תשוקה אל הנצח שאינה באה על סיפוקה בזמן."
"האיום המתמיד על החיים האסתטיים הוא כאב ותסכול, אך מצד אחר מאיים השעמום בשל החזרה הבלתי־פוסקת של הגירויים הדומים והזהים."
"באיש האסתטי מתעוררת אובססיה של בריחה משעמום ותביעה מתמדת להתנסויות חדשות: לאירועים, ולסחורות חדשות, לאספנות אקזוטית של מקומות, בני־אדם, מצרכים ומזונות."

על עצמו

"משך אותי יותר מכול אל תורתו של ניטשה הייתה פנייתו אל קוראיו: 'לא לתת למתים לקבור את החיים.' "
"עד היום אני נזכר בבושה כיצד פרצתי בבכי (עם עוד מיליונים רבים של חסידים שוטים בעולם) כאשר בגיל שש שמעתי ברדיו ורשה את קולו האבל של הקריין המודיע כי 'שמש העמים ואבי הלאומים, יוסיף סטלין נפטר'. בגלל דמעות אלה, ובעקבות דבריו של זרתוסטרא, נמנעתי מלהאמין כמצוות אנשים מלומדה ולסגוד כמוכה עיוורון לאיזשהו 'איזם': יהא זה ניטשיאניזם, סוציאליזם, קומוניזם, נציונליזם, וכיוצא באלה אידיאולוגיות נשגבות לכאורה."