איש הקובייה

איש הקובייה (באנגלית: The Dice Man) הוא ספר מאת ג'ורג' קוקרופט העוסק בפסיכיאטר שמחליט לקבל החלטות בחייו על סמך הטלת קוביות. הספר יצא לאור ב־1971 והיה לרב מכר.

"כל אחד יכול להיות כל אחד."
"האדם הגביל את עצמו באופן מלאכותי לעבר. אני מרגיש את עצמי יוצא לחופשי."
"עם ראשית היעשותי לאיש הקובייה, קהלי התחלף מעמיתיי למקצוע הפסיכיאטריה והיה לבלייק, ניטשה, לאו דזה. יעדי היה להשמיד כל חישת קהל; להיעשות למחוסר ערכים, מעריכים, למחוסר משאלות: להיות לא אנושי, מכיל הכול, אלוהים."
"להיות ישרים והגונים כמו שאנחנו כאן, דומה לסטריפטיז זול – המון תנועות ורעש והמולה כדי לגלות שיש ציצקס וזרגים ותחתים בעולם, משהו שכולנו ידענו מלכתחילה."
"התוצאות החברתיות של כינון אומה של אנשי קוביות הן, מעצם ההגדרה, בלתי ניתנות לחיזוי. התוצאות החברתיות של קיום אומה של ישויות נורמליות, ברורות לגמרי: אומללות, סכסוכים, אלימות, מלחמה, והיעדר אוניברסלי של שמחה ואושר."
"על בני אדם להיות פטורים מסייגים ומגבלות, דפוסים ועקיבויות, על מנת שיהיו חופשיים לחשוב, להרגיש וליצור בדרכים חדשות. יותר מדי זמן מעריצים בני האדם את פרומתאוס ואת מרס. פרומתאוס הוא שצריך להיות לאלוהינו."
"הקוביות אמרו לא."
"על השאלה 'מהי באמת הרגשתך כלפי?' יש לענות תמיד עם אגרוף בפרצוף. אך אם יתבקש מישהו: 'ספר לי בצורה הזייתית ודמיונית מהי הרגשתך כלפי', הוא משוחרר מאותה תביעה נוירוטית לאחדותיות ואמת."
" 'חלק ממך חושב שאני כלבה חצופה.' הוא היסס ואחר כך הנהן. 'וחלק ממך חושב שאני הכי הגונה כאן'. 'את צודקת בהחלט,' ענה מיד."
"לפעמים חשפו, כמובן, הקוביות אי אלו מהדחפים העמוקים ביותר (ולא נודעים עד כה) שלי, והניחו להם להתבטא, ועם הזמן זה התרחש לעתים קרובות יותר ויותר."
"כיוון שמרכיבים פעוטים רבים בך אינם רוצים להזדיין. מרכיב פעוט בך רוצה להרביץ לי, או לרוץ בחזרה אל ג'ק, או רוצה לשוחח איתי על פסיכואנליזה. ולא נותנים בכלל למרכיבים הפעוטים האלה שבך את ההזדמנות להרים ראש ולחיות. את מדכאה אותם כיוון שרוב רובך רוצה להזדיין."
"הוא מרגיש את עצמו משוחרר כשהוא תופס, כי בעיותיו הנוראות ניתנות לפתרון, אך מעתה לא עליו מוטלת עוד הדאגה להן: הן הוטלו על כתפיהן המרובעות של הקוביות. הוא נאחז אקסטזה. את העתקת השליטה מעצמות פרי אשליה אל הקוביות, הוא חווה כאילו הייתה המרת דת או ישועה ממרום. זה דומה במידת מה לתחושתם של נוצרים נולדים מחדש, המפקידים נשמתם בידי המשיח או אלוהים, או של חסיד הזֵן או הטָאוֹאִי הנכנעים לטָאוֹ. בכל המקרים האלה נזנח משק שליטת האגו והחסיד נכנע לכוח הנחווה כמצוי מחוצה לו."
"יש לך גפרור?"
"הנחתי, בדרכי המכאנית הטיפוסית, כי שבירת הרגלים מיניים משמעה החלפת תנוחות משגל אהובות, החלפת נשים, מעבר מנשים לגברים, מגברים לנערים, מעבר לפרישות מלאה וכן הלאה."
"האדם לחיקוי נוצר, וכל זכר מאחסן בתוכו אלף מחוות, ניבים, עמדות ומעשים נשיים, שעורגים לבוא על ביטויָם אך קבורים בו בעומק רב - בשם ולמען הגבריות. זוהי אבדה טראגית. ייתכן כי תרומתם הגדולה ביותר של מרכזי הקוביות שלנו היא, שהם יוצרים סביבה המעודדת מתן ביטוי לכל התפקידים; סביבה המעודדת ביסקסואליות. וביתר כנות אפשר לומר סקסואליות מלאה, לו היתה הכנות אחת ממעלותינו."
"צר לנו להודיעך כי בנך מתנהג תמיד כגבר. דומה שאינו מסוגל להיות נערה גם מקצת הזמן. הוא אינו יוצא אלא עם נערות וייתכן שיהיה זקוק לטיפול פסיכיאטרי."
"אינו מציית לאלוהים, לאב, לכנסייה, לדיקטטור או לפילוסוף, אלא לדמיון היצירתי שלו עצמו - ולקוביות."
"אוה, אלוהים, אתם הגברים קשוחים כל כך."
"גם המורים יצטרכו לשנות את דרכיהם. 'הציורים שלך נוטים להיראות דומים לדבר שאתה מצייר אותו, בחורצ'יק. עושה רושם שאינך מסוגל להיות משוחרר ולבטא את עצמך.' 'החיבור הזה הוא הגיוני מדי ומאורגן מדי. אם יש לך שאיפות להתפתח כסופר, עליך ללמוד לסטות מהנושא ולהיות לפעמים לא־רלוונטי לחלוטין'."
"הממזרים העיוורים (קולו היה שקט וחמור ומרוחק) יתבהלו ויהרגו, יתבהלו ויהרגו, מנסים להשתלט על הבלתי נשלט, מנסים להרוג את מי שיכול רק לחיות."
"אהבה היא משהו מדליק כשהיא מכוונת לברנשים הטובים, אבל לאהוב את הפולשת, לאהוב את הצבא, לאהוב את ניקסון, לאהוב את הכנסייה, יו בנאדם, זה סיפור אבוד לגמרי."
"אני...ידעתי...יודע שלא נועדתי לכל האדם. ההמונים יראו תמיד את העולם האפור ויחיו תמיד בעולם האפור. אך קומץ ילכו אחרי, קומץ, ואנחנו נשנה את העולם."
"הטי אוזנך והקשיבי, טרי. בדברים שאני עומד לומר טמונה חוכמת הדתות הגדולות בתבל. אם אדם מתבגר בכוח רצונו על מה שהוא קורא חטאיות, אזי בזאת הוא מחזק את גבהות־לבו ויהירותו שהן, גם על פי התנך, אבן הפינה הראשונה במעלה של חטא. רק כאשר מודבר החטא על ידי כוחות חיצוניים כלשהם, רק אז נעשה האדם ער למיעוט ערכו וחשיבותו; רק אז מסולקת היהירות. כל עוד תשאפי ותחתרי לטוב כאני יחידיני, אז תגיעי לכישלון – ולאשמה המתלווה – או ליוהרה, שאין היא אלא פשוט הצורה הבסיסית של רשעות. אשם או יוהרה: שתיהן מתת האני. הפדות היחידה מצויה באמונה."
"מה שאנחנו אוהבים בידידינו זה רבגוניות והיכולת להפתיע. אנחנו מעריצים את מי שמעשיהם בלתי־ צפויים ובלתי חזויים; הם תופסים אותנו כיוון שמסקרן אותנו לדעת מה ואיך 'מפעיל' אותם. כעבור זמן מה אנחנו לומדים לדעת מה ואיך מפעיל אותם, ושיעמומנו מתחדש."

ראו גם

פוסט מודרניזם

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: איש הקובייה