מיכה יוסף בן-גוריון (ברדיצ'בסקי) (1865–1921), סופר והוגה דעות עברי. נולד ברוסיה הצארית. יצר דפוסי כתיבה חדשים בספרות העברית וקרא לשינוי ערכים בתפישת היהדות, והשתחררות מהדוגמה ששלטה בדת, במסורת ובהיסטוריה היהודית. כתב בעברית, ביידיש ובגרמנית.
"מה הוא היאוש והרקבון מול ניצוץ אחד של תקווה זורחת."
"לעולם יהיה הרע מקובל יותר על בני האדם, משום שטיבעו פשוט יותר."
"למעשה האמנותי דרושות השנאה והאהבה, וכן ההעזה לומר את האמת."
"השירה היא רק מחשבה עמוקה. האילנות אינם אומרים שירה, אבל הם בבחינת שומעים."
"אלה קוראים אותי בטלן ואלה קוראים אותי משוגע או חקרן, וכל אחד מסַמן בזה את ישותי."
"לא נברא האדם אלא למחשבה ועיון, לראות ולדעת מה שעיניו רואות ועל מה רגליו עומדות."
"מי יתבונן אל תפארת הדברים אשר תחזינה עיניו? מי יפתח נפשו לכל הדרכים והנמצאים?"
"מי שאינו יכול לחוקק חוקים לעצמו בל יערער את החוקים שעברו אליו בירושה, שכן מוטב להלך על קביים מאשר להיוותר ללא כל משענת."
"בשעה שלבנו ימוג, בשעה שחושך ימלא את נפשנו, אז נמשש במה שמחוצה לנו ונחפש משען לנו בעולם אחר מזה שלפנינו."
"גדולתו של האדם מתגלה כאשר הוא מעז להעמיד הכול בספק. כאשר הפילוסוף מעמיד בספק את ההגות שבה דבק, הוא מגיע במחשבתו לשלב חדש. שלילת כל מה שהיה אינה לדידו אלא בגדר הליכה הלאה."
"גיבורי הרוח בהופעתם השלמה, ברורים ואחידים יותר מאשר אנשי המעשה הגדולים. הראשונים שלמים עם יצירתם, בעוד שהאחרונים קשורים רק קשר של ארעי אל מעשיהם. גיבור הרוח הוא לעולם הכוח המוליד, המעניק את שלו. ואילו אצל גיבור המעשה נועד תפקיד יתר לגורל."
"בשעה שאני בא לכרכי הים, לערים הבנויות על תלן, ורואה את הטירות הנאות, את האוכלוסין המרובים ואשמע שאון החיים, יעבור גם עלי רוח חיים, והנני נסחף גם אני."
"אומרים, כי שני יצרים בתוכנו, יצר־הרע ויצר־טוב, ומלאכות שניהם היא להטות אותנו לטוב ולרע. שני מסיתים – אבל מי הם ומי אנכי?"
"יש מעשי אמנות שניכר בהם הרצון להכניע את הכוחות האפלים הדרים בחובו של היוצר, אך יש בהם שדווקא נחשפים בהם דווקא כוחות אלה עצמם."
"אי אפשר לעולם בלי אדם ואי אפשר לאדם בלי עולם. שניהם עומדים זה לעומת זה כתמהים ומחכים."
"היא התודעה לתלמיד צעיר איש־מחשבות, ויהיו שניהם הוגים בתורת ההכרה ובמשפטי ההגיון ואת כל הדבר הקשה היו משננים יחד; ובין כה וכה החלו גם להיות אוהבים זה את זה." ~ 'השניים'
"מי יכיר את נפשה? מי עבר על סף חדרה בעת שישבה מלאה תימהון וגעגועים? לרוב הפסיקה בקריאתה והסתכלה בעד החלון על האילנות המחרישים." ~ 'החברה'
"לה חלומות שעוד לא תדע אותם, נתיבות שלא ראתה אותן ואליהן היא מתגעגעת." ~ 'בבית אביה'
"לרקד היא חפצה לפעמים, לקפץ ולדלג; כל אשר בה סוער, כל אשר בה מתעורר ומשתוקק." ~ 'בבית אביה'
"ריקים הם כל רגעי החיים, שבהם אין נפשה פועלת, שבהם היא שוכבת בבטלה על מרבדה או יושבת בדומיה על יד חלונה. את החיים לא תדע, רק מרגשת היא אותם בעיניה, כאילו כל אשר מסביב לה אינו כסדרו." ~ 'בבית אביה'
"והנה באתי בימים; עבר היום שניתַּן לבן־אדם ולתפקידו, וצללי־ערב באים מרחוק - עוד שַׁעַל אחד אל הליל הארוך, שבו נלין כולנו עד תום כל חי. הנני כותב עתה רק לאור הנר והעת דחוקה, על כן אקצר."
"הוא לא דיבר הרבה, לא פיתה את הקונים; לא נשא פנים גם לַמרבה לקנות, ולא דחה את הלוקח רק דבר מועט."
"הוא לא התפלל בחפזון, היה אוכל סעודתו במתינות; וכשהיה בא קונה אל החנות, והוא היה בחדר, יצא אליו כאדון ולא כעבד. כל עברו נשמט מזכרונו. היום אינו חלק אחוז מן השבוע, הוא סובב על צירו."
"היה חלוץ הכניסה של הספרות העברית לסלון האירופי." ~ יצחק לאור
"סגנונו של ברדיצ'בסקי הוא מוסיקה צרופה, ומשפט אחד מתוך סיפוריו מכריע תשעים קילו של הספרות הישראלית העכשווית." ~ פנחס שדה
"על ברדיצ'בסקי אני יכול לדבר כמו שמדברים על קרוב רחוק; נאמר – על דוד שלא זכיתי להכירו אישית... אני קורא את סיפוריו בסקרנות, בכבוד ובתימהון, ובשעת הקריאה איזו פעימה 'גֶנֶטית' בתוכי מעידה על הקִרבה הרחוקה." ~ עמוס עוז
