משה
מראה
(הופנה מהדף משה רבנו)

מֹשֶׁה או מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הוא דמות מקראית.
מדבריו
[עריכה]- "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי." ~ ספר שמות, פרק ד, פסוק י
- וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְהוָה, וַיֹּאמַר: "אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה? לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי? וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה, וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ." ~ ספר שמות, פרק ה, פסוקים כב–כג
- "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה בְּפִיךָ, כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם. וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה." ~ ספר שמות, פרק יג, פסוק ט
- "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה, כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם." ~ ספר שמות, פרק טז, פסוק ט
נאמר עליו
[עריכה]- "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד, מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה." ~ ספר במדבר, פרק יב, פסוק ג
- "משה הוא אביהם של כל הנביאים אשר היו מלפניו ואשר קמו מאחריו, כולם הם תחתיו במעלה. והוא היה הנבחר מכל מין האדם אשר השיג מידיעתו יתברך יותר מכל מה שהשיג או ישיג שום אדם שנמצא או שימצא. וכי הוא עליו השלום הגיע התעלותו מן האנושות עד המעלה המלאכותית, ונכלל במעלת המלאכים, לא נשאר מסך שלא קרעו ונכנס ממנו. ולא מנעו מונע גופני, ולא נתערב לו שום חסרון בין רב למעט, ונתבטלו ממנו הכוחות הדמיונות והחושיות והשגותיו, ונבדל כוחו המתעורר המשתוקק, ונשאר שכל בלבד." ~ הקדמת רמב"ם לפרק "חלק"
- "אין לך גיבּור היסטורי, שלא נצטיירה צורתו הרוחנית בדמיון העם באופן שונה לגמרי ממה שהייתה במציאות, והציור הדמיוני הזה, שיצר לו העם לפי צרכיו ונטוֹת רוחו, הוא הוא הגיבּור האמיתּי." ~ אחד העם, "משה"
- "המנהיג האנטי־כריזמטי שלא הניע את דורו, אך ממשיך להניע את הדורות כולם." ~ מיכה גודמן
- "רק מי שטעם את טעמה של החירות יוכל להציבו כערך בפני העם, ולהוביל את העם במסע מייגע אל הנכונות להתאמץ ולהילחם עבור חירותו." ~ רפי פוירשטיין
- "ממשה (רבנו) עד משה לא קם כמשה."[1]
הערות שוליים
[עריכה]- ^ לרשימת מקורות הפתגם ראו: אלפא ביתא קדמיתא דשמואל זעירא, עמודים 606–610. המקור הראשון הוא כנראה רבי יצחק אבן לטיף בסוף הקדמתו ל"שער השמים".