שטפן צווייג

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
(הופנה מהדף סטפן צווייג)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"האחריות מעניקה לאדם כמעט תמיד את הגדולה."

שטפן צווייג (28 בנובמבר 1881 - 22 בפברואר 1942), סופר אוסטרי ממוצא יהודי.

אמרותיו[עריכה]

  • "רק היחיד הנהיג את החרות בעולם, ותמיד עבור עצמו בלבד."
  • "יש בכוחנו להימלט מכל דבר, מלבד ממצפוננו."
  • "הריח המתוק ביותר הוא ריח הדיו."
  • "משהו השתלט עלי... העונג המכאיב שבכתיבה."

מתוך ספריו[עריכה]

עשרים וארבע שעות בחיי אישה[עריכה]

  • "חצי אמת אינה שווה דבר. על האמת תמיד להיות שלמה."
  • "יש לי הנאה רבה יותר להבין את הגברים מאשר לחרוץ משפט עליהם."
  • "לעתים קרובות אלה הנופלים מושכים אתם במפלתם את אלה החשים לעזרתם."
  • "חיים שאינם מוקדשים למטרה מסוימת, בטעות יסודם."

קלאריסה[עריכה]

  • "הרגשות היפים ביותר אינם משמשים דבר אם אין אנו יכולים לבטאם."
  • "גברים מוקסמים בעיקר ממה שאין ביכולתם להשיג."
  • פחד, זה למות אלף פעם. זה גרוע יותר מן המוות."

מבוכת הרגשות[עריכה]

  • "דבר אינו כה מטריד כמו להבחין לפתע בלהט תשוקתנו."
  • "קיימים דברים שאינם מהווים אמת עמוקה אלא פעם אחת."
  • "ההפסקה גם היא חלק של המוזיקה."

אמוק[עריכה]

  • "כדי להיות מסוגל לעזור לזולת יש צורך בהרגשה שהזולת זקוק לך."
  • "הזכות היחידה שנשארת לאדם, האם אין היא לעבור מן העולם כפי שהוא רוצה?"

טרסיט[עריכה]

  • "מה לי אוצרות, בהשוואה לאורה של החמה ולשעות מלאות אושר?"
  • "מהי דרשה? מילה הנישאת ברוח."

משחק המלכים[עריכה]

  • "לרצות לשחק שחמט עם עצמך, זה פרדוקס כמו לרצות לצעוד על צלך."

הכפייה[עריכה]

  • "אנו יכולים להקריב את עצמנו למען רעיונותינו, אך לא למען שיגעונותיו של הזולת."

פושה[עריכה]

  • "האחריות מעניקה לאדם כמעט תמיד את הגדולה."

מרי סטיוארט[עריכה]

  • "התבונה והפוליטיקה הולכות באותה דרך לעתים רחוקות."

העולם של אתמול[עריכה]

  • "החוויות האישיות הקטנות הן המשכנעות ביותר בחיים."
  • "רק מי שניתן לו לצפות את עתידו ללא דאגה, נהנה ברוח טובה מההווה." ~ עמ' 13
  • "בשעות ההן עם פרויד שוחחנו תכופות על הזוועות של עולם היטלר ועולם המלחמה. כאדם אנושי היה מזועזע עמוקות, אך כהוגה דעות לא השתומם כלל על פרץ חייתיות נורא זה. תמיד, אמר, גידפו אותו על היותו פסימיסט, מפני שהכחיש את עליונות התרבות על היצרים. והנה רואים עכשיו – ואין הוא גא על כך – כי השקפתו שאת היצר הברברי, יצר ההשמדה היסודי, אין לעקרו מנפש האדם, זכתה לאישור המחריד ביותר. אולי תימצא במאות הבאות צורה שתבלום לפחות אינסטינקטים אלה בחיי החברה. אולם בחיי היומיום ובטבע האדם הם קיימים ככוח שאין לחסלו, ואולי ככוח המקיים את המתח. בימיו האחרונים העסיקה אותו אף יותר בעיית היהודים והטרגדיה שלהם כיום: בתחום זה לא מצא המדען שבו כל נוסחה, ורוח הצלולה לא מצאה תשובה. לפני זמן לא רב פרסם את מחקרו על משה, ובו תיאר אותו לא כיהודי אלא כמצרי, ובקביעה זו שאין לה הוכחה מדעית הרגיז את היהודים הדתיים והלאומיים כאחד. עתה הצטער על שפירסם את הספר בשעה מחרידה זו ליהודים. "עכשיו, כשלוקחים מהם הכול, לקחתי גם את הטוב שבאנשיהם." ~ עמ' 333