שטפן צווייג

שטפן צווייג בצעירותו

שטפן צווייג (28 בנובמבר 1881 - 22 בפברואר 1942), סופר אוסטרי ממוצא יהודי.

אמרותיו

• "העונג המכאיב שבכתיבה."
• "הריח המתוק ביותר הוא ריח הדיו."
• "יש בכוחנו להימלט מכל דבר, מלבד ממצפוננו."
• "רק היחיד הנהיג את החירות בעולם, ותמיד עבור עצמו בלבד."

מתוך ספריו

שטפן צווייג

• "מהי דרשה? מילה הנישאת ברוח." ~ טרסיט
• "האחריות מעניקה לאדם כמעט תמיד את הגדולה." ~ פושה
• "התבונה והפוליטיקה הולכות באותה דרך לעתים רחוקות." ~ מרי סטיוארט
• "גברים מוקסמים בעיקר ממה שאין ביכולתם להשיג." ~ קלאריסה
• "כדי להיות מסוגל לעזור לזולת יש צורך בהרגשה שהזולת זקוק לך." ~ אמוק
• "הזכות היחידה שנשארת לאדם, האם אין היא לעבור מן העולם כפי שהוא רוצה?" ~ אמוק
• "מה לי אוצרות, בהשוואה לאורה של החמה ולשעות מלאות אושר?" ~ טרסיט
• "לרצות לשחק שחמט עם עצמך, זה פרדוקס כמו לרצות לצעוד על צלך." ~ משחק המלכים
• "אנו יכולים להקריב את עצמנו למען רעיונותינו, אך לא למען שיגעונותיו של הזולת." ~ הכפייה
• "הרגשות היפים ביותר אינם משמשים דבר אם אין אנו יכולים לבטאם." ~ קלאריסה
• "לפחד, זה למות אלף פעם. זה גרוע יותר מן המוות." ~ קלאריסה
• "דבר אינו כה מטריד כמו להבחין לפתע בלהט תשוקתנו." ~ מבוכת הרגשות
• "קיימים דברים שאינם מהווים אמת עמוקה אלא פעם אחת." ~ מבוכת הרגשות
• "ההפסקה גם היא חלק של המוזיקה." ~ מבוכת הרגשות

עשרים וארבע שעות בחיי אישה (1927)

• "חצי אמת אינה שווה דבר. על האמת תמיד להיות שלמה."
• "חיים שאינם מוקדשים למטרה מסוימת, בטעות יסודם."
• "יש לי הנאה רבה יותר להבין את הגברים מאשר לחרוץ משפט עליהם."
• "לעתים קרובות אלה הנופלים מושכים אתם במפלתם את אלה החשים לעזרתם."
• "לרוב האנשים יש כוח דימיון גולמי בלבד. מה שאינו נוגע להם במישרין, מה שאינו פולח כחץ מחודד עד לחושיהם, כמעט אינו יכול להלהיב אותם; אבל מרגע שקורה דבר מה, אפילו פעוט, לנגד עיניהם ממש, והחוש שלהם יכול לגעת בו, מיד מתעוררת בהם סערת רגשות מופרזת. אפשר לומר שהם מפצים אז על חוסר מעורבותם שברגיל בבוטות בלתי ראויה ומוגזמת."

אראסמוס מרוטרדם (1934)

• "מבין כל הכוכבים והיוצרים של המערב היה הוא האירופי הראשון המוּדע להיותו בן־אירופה, ידיד־השלום והראשון שנאבק למענו, הסנֵגור הנמלץ ביותר של האידאל ההומניסטי, זה האידאל המאיר־פנים לָעולם ולרוח־האדם."
• "בימי-הביניים לאנושות המערבית הייתה נשמה אחידה, אחת ויחידה – הנשמה הקתולית. אירופה נחה בחיק הכנסיה, לפעמים הונעה ונסערה על ידי חלומות מיסטיים, אבל היא נחה, והנהייה לאמת ולמדע הוי זרים לה. והנה עתה, לראשונה, אי-שקט אוחז בנפש המערבית: אם סודות כדור פוצחו, מדוע לא לפצח גם את הסוד האלוהי? אט-אט אנשים יחידים מתרוממים מברכיהם שעליהן כרעו בהכנעה, בראש רכון, ומישרים מבט אל-על, ותחת הענווה הכנועה, צומחת בנפשם תעוזה חדשה, לחשוב ולשאול, לצד ההרפתקנים הנועזים של האוקיינוסים הלא-מוכרים, לצדם של קולומבוס, פיסרו, מגלאן, קם זן חדש של כובשים רוחניים, האוזרים עוז, בנחישות, להתקרב אל הדברים ששיעורם טרם נודע. עוצמתה של הדת, שהייתה נעולה במשך מאות שנים בתוך הדוֹגמה כמו בתוך בקבוק חתום, נוהרת בעדנה אל חלל העולם, מן האספות הכנסייתיות אל העם; גם בתחום אחרון זה, העולם רוצה להתחדש ולהשתנות. הודות לאמונו בעצמו, שבוטח בניצחונו, האדם של המאה השש-עשרה איננו חש עוד גרגר אבק זעיר ורכרוכי, הצמא לאגלי הטל של החסד האלוהי, אלא מרכז האירועים, מרכז העמודים הנושאים את העולם... הרגשה של ערך עצמי שאת שיכרון־הכוח החושני ביותר והנצחי שלו אנו ממצים במילה רנסנס, ולצד המורֶה של הכנסייה, ניצב, שווה־זכויות, המורה האינטלקטואלי, לצד הכנסייה ניצה המדע. גם כאן נשברת סמכות עליונה, או לפחות נוטה להתמוטט: האנושות הכנועה של ימי הביניים הגיעה אל קִצה, מתחילה אנושות חדשה, השואלת וחוקרת באותה מידה של תשוקה דתית שקודמתה האמינה והתפללה בה. מן המנזרים נודד הדחף לחקור אל האוניברסיטאות, הקמות כמעט באותו זמן בכל ארצות אירופה, מבצרים-שכנגד של המחקר החופשי. מפנים מקום למשורר, לפילוסוף, להוגה, למבשרים ולחוקרים של כל מכמני הנפש האנושית, הרוח יוצקת את כוחותיה אל תוך צורות אחרות; ההומניזם מנסה להשיב לבני-האדם את האלוהות בלי תיווך כנסייתי, ואט-אט ובהדרגה מרימה את ראשה, נישאת אחר כך על כנפי תחושת הבִּטחה של ההמון, התביעה ההיסטורית הגדולה של הרפורמציה." ~ עמ' 50-51

העולם של אתמול (1943)

דף ציטוטים מורחב – העולם של אתמול

• "כל צל הלוא הוא ילדו של האור, ורק מי שיודע אור וחושך, מלחמה ושלום, עלייה וירידה, חי חיים אמיתיים."
• "רק מי שניתן לו לצפות את עתידו ללא דאגה, נהנה ברוח טובה מההווה."
• "מתמכר לכל התרגשות. כשבילית במחיצתו, חשת התעוררות בחשק החיים שלך."
• "תמיד העסיקה אותי בעיית העליונות הנפשית של המנוצח. נמשכתי תמיד להראות את ההתקשחות הפנימית באדם הנגרמת על ידי כל צורת שלטון, את הקיפאון הרגשי הנגרם לעמים שלמים על ידי הניצחון."
• על כורחי הייתי עד לתבוסה שאין נוראה ממנה של התבונה, ולניצחון הפרוע ביותר של החייתיות בכרוניקה של הימים. מעולם."
• "אני נושא עיני אל מערכות הכוכבים הנושנות שזהרו מעל ילדותי, ומנחם עצמי באמונה המורשת, כי מפולת זו תחשב להפוגה בריתמוס הנצחי של ההליכה קדימה."